השוטר, הסקודה ומוטוקרוס הראווה

החוויה עליה אספר הפעם, התרחשה לפני כשבועיים בשיאו של המבצע המשטרתי כנגד דו גלגליים באזור גוש דן.

 מעולם, (אבל מעולם!) לא חוויתי כזו טלטלה במפגש עם כוחות החוק ועל כן, אני רואה לנכון לחלוק סיפור זה עימכם.

 מעשה שהיה כך היה:

באחד מימות השבוע, במזג אוויר ראוי, יצאתי לרכיבה משותפת עם ידידי "כ. לוי" (שם בדוי).

בשל מיקומו הגיאוגרפי של יעדנו, נסענו בטנדר הסקודה החבוט שברשותי, כשזוג האופנועים שלנו קשור ומאובטח מאחור. האופנוע שלי – ק.ט.מ 520 כמעט חוקי לגמרי (מלבד מידות הגלגלים, שכן האופנוע מוסב לסופרמוטו), והאופנוע של "לוי" – הונדה מוטוקרוס, שהוכנס ארצה ב"דרך לא דרך" ועל כן הוא נעדר כל לוחית רישוי או מסמך מזהה מטעם הרשויות בישראל.

 בדיוק אחרי היציאה המזרחי מנתב"ג, כשאני נוהג באיטיות ונהנה מהרדיו של אמצע היום ובעל המוטוקרוס שלצידי משוחח בצילצולארי (הרגשתי כמו "הנהג של מיס דייזי"), הבחנתי למרבה הזוועה, בניידת משטרת התנועה בצד הדרך.

 כך התנהלה השיחה:

 אני: לוי, ניידת משטרה.

לוי: נו? אז מה? לא עשינו שום דבר.

אני: אבל… יש לנו מוטוקרוס בתא המטען.

לוי (בקור רוח מפתיע): סע כרגיל, יהיה בסדר (וחוזר לדבר בטלפון).

 לפתע, כחול מדים, לבוש באפוד זוהר וחבוש בכובע מצחייה מאיים, עולה מן השוליים אל נתיב הנסיעה שלנו, ומסמן לי באיטיות לעצור בצד.

 אני: שיט! לוי! השוטר מסמן לי לעצור בצד!

לוי:אז תעצור, ממילא אי אפשר לברוח עם הסקודה לשום מקום, יכולים להשיג אותנו בריצה. תהיה רגוע, נראה להם את הרישיונות של האוטו, ויהיה בסדר.

 למרות שאני משתמש בביטוי המון, אני יודע שכשאומרים אותו, אז בד"כ ל-א יהיה בסדר…

 אני (לאחר שמצאתי כיצד מפסיקים את פעולת המגבים שהפעלתי בטעות בשל הלחץ): בוקר טוב!

שוטר: בוקר טוב, רישיונות בבקשה.

אני: מייד, הם נמצאים מאחור.

 לוי החנטריש ממשיך לשוחח בטלפון כאילו כלום לא קרה, כאילו אין סכנה שיוחרם לו האופנוע (כמה עשרות אלפי שקלים) וכאילו אין סכנה של תיק פלילי שייפח כנגדו באשמת הברחה.

 אני (לאחר חיפוש מיוזע בן כמה דקות ארוכות בתיקי הציוד שבין האופנועים): בבקשה, רישיונות הרכב.

שוטר: ולאופנועים? יש רישיונות?

אני (ברעד לקראת השאלה הבאה): כן, לכתום הזה, שהוא שלי, יש.

שוטר: ולשני?

אני: לא יודע… לא שלי… זה של הבחור שבפנים (והצבעתי על לוי… שעדיין מדבר בטלפון!).

 השוטר מתכופף לחלון של לוי, ומבקש רישיונות לאופנוע. הבחור משחרר את חגורת הבטיחות, ויוצא אליו.

 לוי (בהחלטיות ובטחון עצמי שמייד ייראה לי מופרז מדי): האופנוע הזה הוא אופנוע בלי רישיונות!

שוטר (מופתע): מה זאת אומרת?

לוי(שכולם לוטשים בו עיניים פעורות, כולל עבדכם האמן שלא מבין את שיטת המגננה הזו): בטח! זה אופנוע שמיועד לקפיצות בלבד, לראווה, אני משתמש בו לתערוכות ותצוגות, לכן – אין לו רישיונות, כי הוא לא צריך! זו גם הסיבה שבגללה אנו מובילים אותו ברכב, ולא נוסעים עליו בכביש הציבורי.

שוטר (עדיין בהלם): אני לא מבין… האופנוע שלך? איך אני יכול לדעת שהוא שלך?

לוי (שבשלב הזה מבין שהוא כנראה מצליח בגישה הזו): בטח שהוא שלי! אתה אפילו יכול לבדוק במאגר המידע שלכם את מס` המנוע והשלדה, ולראות שהוא לא גנוב,אם זו כוונתך.

שוטר: אז תראה לי את המספרים.

 שוב נופל ליבי לתחתונים. זאת אחרי רגע קצר בו האמנתי שהשיטה המפתיעה בה נקט לוי, אכן עבדה. הרי אם השוטר באמת יבדוק את המספרים, הוא יגלה שהאופנוע כלל לא קיים! הוא מעולם לא נכנס למדינת ישראל, ע"פ מאגר הנתונים של המשטרה!

 לוי: אין בעיה, בוא ואראה לך את מספרי השלדה והמנוע.

 השוטרים ניגשים לצד הטנדר, לוי משחרר את רצועות ההידוק, ומס` המנוע והשלדה (שאינם"מושחזים" חלילה, ואינם מטושטשים), נחשפים לעין השוטר. אכן, לא נעשה ניסיון להסתיר את המספרים, האופנוע, לפי היגיון מעורפל, לא גנוב.

 שוטר: הממממ… או קי…. בסדר…. (והולך להסתודד בצד עם בן זוגו)

 20 שניות ארוכות חולפות כנצח…

 לוי: "או קי", הוא אמר? אז בסדר, בוא ניסע.

אני: אה?

לוי: נו כרובי, לפני שהם מתחרטים, כנס לאוטו, עזוב עכשיו את הניירת, כנס לאוטו ותן גז.

אני: אה?

לוי: הוא אמר "בסדר", נכון? מה עוד אנחנו יכולים לעשות? הוא נתן לנו "בסדר" כדי לצאת לדרך.

 תוך פחות מחצי דקה אנחנו שוב על הכביש, נעים במהירות של 50 קמ"ש לערך, בודקים את המראות בדאגה ומצפים לראות ניידות דולקות אחרינו.

 אני ולוי ביחד: אהההההההההה!!!!! אני לא מאמין !!!

אני: אני בשוק! איך שמרת על קור רוח שכזה?!

לוי: אין לי מושג, אבל אני חושב שגם חירבנתי וגם השתנתי במכנסיים מרוב פחד!

אני: רעדו לי הביצים – איך העזת לומר לו בפירוש שאין לאופנוע רישיונות?

לוי: לא יודע – פתאום החלטתי ללכת על הקו הזה…

 באופן אישי:

מ-ע-ו-ל-ם לא שמעתי על מפגש בין המשטרה לבעל אופנוע מוטוקרוס, שבו ידעו השוטרים בדיוק לגבי מצב הרישיונות של האופנוע, ובכל זאת שיחררו את הרוכב ואופנוע לדרכו. מעולם.

 חוויה מדהימה.

לא משנה באם היא הייתה חיובית או שלילית, זו עדיין חוויה שאזכור לזמן רב.

 אגב, באותו יום בערב, שודרה בערוץ 2 כתבה במהדורת החדשות, על מבצע של המכס בו נתפסו לא פחות משבעה אופנועי מוטוקרוס שהיו בדרכם ארצה.

מודעות פרסומת