דלג לתוכן

ההנאה שבאיטיות

כביש, טיול, מפותל, סיבוב, אספנות, רטרו, נשמה

דיון שנפתח בפורום פול גז סביב ציטוט מדברים שכתב מילן קונדרה ב"הנאה שבאיטיות", משך את עיניי, ובעיקר התגובות סביבו שכתבו גולשים הנתפשים בעיניי כרוכבי אופנועים.

אך תחילה, הטקסט עצמו:

"….האיש הרוכן על אופנועו יכול להתרכז אך ורק בשנייה העכשווית של מעופו; הוא נתלה בשבריר זמן קטוע מן העבר ומן העתיד; הוא תלוש מרצף הזמן; הוא מחוץ לזמן; במילים אחרות, הוא במצב של אקסטאזה; במצב זה אין הוא יודע דבר על גילו, על אשתו, על ילדיו, על בעיותיו, ולכן אינו מפחד, שהרי הפחד מקורו בעתיד, ומי שמשוחרר מן העתיד אין לו ממה שיחשוש.
המהירות היא צורת האקסטאזה שהמהפכה הטכנולוגית העניקה לאדם במתנה. שלא כמו האופנוען, מי שרץ על רגליו נוכח כל העת בתוך גופו, חייב לחשוב בלי הרף על היבלות שלו, על ההתנשפויות שלו, כשהוא רץ הוא חש את כובדו, את גילו, מודע יותר מתמיד לעצמו ולזמן של חייו. הכל משתנה כשהאדם מעביר את סגולת המהירות למכונה: מאותו זמן ואילך יוצא גופו שלו מן המשחק ומתמסר למהירות לא גופנית, לא חומרית, מהירות טהורה, מהירות כשלעצמה, מהירות אקסטאזה…"

התגובות בפורום נעו בין פליאה מיכולת הכותב לזהות את "הדבר" שהופך את הרכיבה לכה מענגת, ועד הסתייגות מהשמאלץ המאפיין לדעת אותם גולשים, את הטקסט הנ"ל.

מוזר היה לי לגלות שאף אחד מהגולשים לא קם ותהה בקול: "גם אני רכבתי, גם אני הגעתי למצב ששכחתי את המחכים לי בבית, אבל לא רק המהירות הביאה לכך".

מה גורם לנו להתנתק כל כך מהסביבה כשאנו רוכבים במיטבנו?

גבירותיי ורבותיי, להלן הארה: ריגוש מרכיבה אכן יכול לגרום להתמקדות חדה המביאה לאקסטזה, כפי שקונדרה כתב (שאגב, לא היה רוכב אופנוע). אבל לא רק המהירות מביאה לכך, ואופנוענים אמיתיים יודעים זאת. מהירות היא בסך הכל פועל יוצא של התנועה ולפעמים פיתולים בכביש מייצרים בעצמם את הפחד והריגוש הנדרש להנאה מרכיבה, לא מהירות התנועה בן אותן פניות. עובדה היא, שרוכבים מגיעים לשיאי אקסטזה מערפלים, מהסוג הגורם להם להתנהג בצורה שתתפס לאחרים כחסרת אחריות, גם ללא 3 ספרות על צג שעון המהירות. למעשה, אפשר להגיע לרמות ריגוש גבוהות במיוחד גם במגרשי חנייה נטושים עם 3 אופנועים המתחרים ביניהם מי ייצא ראשון מהפנייה הקרובה שסומנה על ידי צמיג רכב ישן. אני יודע, ניסיתי בעצמי.

מה שדוחף אותנו לרמות הריגוש הללו, הוא הפחד. גם אם הוא פנימי, בלתי מודע, בלתי נגיש ובלתי מוצהר. גם אם אותו הרוכב יצעק בקול שאינו מפחד, הרי שגופו מייצר את החומרים הדרושים להתמודדות עם הסכנה. המוח אולי פועל ללא אחריות, אך הגוף מכין עצמו לסכנה המתקרבת ובאה. התוצאה? אדרנלין ממכר. ואיך הכי קל לייצר אדרנלין שכזה? מהירות. אך כאמור, כפי שטענתי ועוד אטען, אופנוען אמיתי יודע שלא רק המהירות תייצר פחד ותייצר אדרנלין.

כשקראתי את אותו הדיון בפורום, הופתעתי שאף רוכב לא ציין את האדרנלין – אותו חומר כימי המופרש במוח במצבי קיצון. הנה מס' ציטוטים מעניינים מתוך כתבה קצרה בשם "האופנוען הנרקומן" שיכולים להסביר מדוע אנו מגיעים לתחושת עילוי כה גבוהה בעת הרכיבה על אופנוע:

התהליכים אותם מפעיל האדרנלין מעניקים מעיין הרגשה טובה לגוף. השרירים מקבלים יותר דם מועשר בחמצן, הראיה משתפרת ,המח מחודד…דברים טובים. אם אי פעם תהיתם מה מושך אותנו לרכב על הקצה, למה אנו נהנים מההרגשה הזו.זו התשובה. זהו ההסבר המדעי להרגשה הטובה שמלווה אותנו ברכיבה.
עובדה מדעית נוספת היא שזמן מחצית החיים ( שיא ההשפעה) של חומר משובח זה, מאד קצר. זמן הפינוי שלו מהגוף מהיר, על כן ישנו הצורך בצריכה נוספת. וכך , אט אט, מתפתחת בגוף תלות לאדרנלין.
ולא בכדי יש הסוברים כי "אופנוענים מכורים לאדרנלין"

שאלה: לא הבנתי למה ההרגשה הטובה בעקבות שחרור אדרנלין. האם בגלל אחוז החמצן – המועשר בדם?
תשובה: ההרגשה הטובה בעיקבות האדרנלין היא גם אחוז החמצן בדם, גם הראיה המשופרת ,חידוד החושים והריכוז, יותר אנרגיה בשרירים, רמת גלוקוז גבוהה…הכל.

שאלה: מעניין, המסקנה היא שההרגשה הטובה של רכיבה על אופנוע נובעת מפחד. לכאורה ככל שאנו רוכבים טובים יותר, אנחנו מפחדים פחות, ולכן בהכרח גם פחות נהנים מהרכיבה הספורטיבית?
תשובה: המסקנה שלך נכונה ,אם תישאר באותה מהירות. לרוב הנטייה היא ,לאחר ההתגברות על הפחד, להעלות מהירות ושוב לחזור לרמת הפחד הקודמת, ובעיקבותיה לרמת האדרנלין וההנאה.

ולמי שחשב שאופנוענים מכורים לאדרנלי ולכן לא מפסיקים לרכב, עונה הכתבה:

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שזה לא אנחנו אלא ההתמכרות?
תשובה: צר לי … לא תוכל להפיל את התיק על התמכרות פיזיולוגית.זה הכל בראש שלך. לגבי חומרים להתמכרות פיזיולוגית, דבר איתי ב-4 עניים.ישנם חומרים חזקים ונעימים בהרבה להתמכר אליהם באופן סינטטי. כלומר, אם תשב בסלון ותזריק לעצמך מנת אדרנלין לוריד, אולי תרגיש את הלב פועם פעימות מואצות ,אך ללא אפקט הסכנה לא תרגיש נעים באופן מיוחד. חלק גדול מההרגשה הטובה הוא ההתגברות על הסכנה.

מערכת התגובות פתוחה לדיעותכם. אתם מוזמנים "לתת לי בראש".

שתהיה לנו שבת שלום וגדושת אדרנלין.

Save

תגובה אחת בנושא “ההנאה שבאיטיות כתיבת תגובה

  1. אהא!
    אז בעצם אפילו שיש לי חצי כח, כשאני משכיב בסיבוב, וזורק איזו החלקת זנב קלילה, אני אופנוען בדיוק כמו זה שעושה את זה עם 130 כ"ס, ובמהירות פי ארבע מהחוקית.

    הקץ לבדיחות על נפח!

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: