אוגוסט הוא חודש מנומנם. לא ברור אם ההרגשה הזו נובעת מהכבישים הריקים (כולם בחו"ל?) או מהחום הכבד שמצריך לעיסה של האוויר לפני בליעתו, אך ההרגשה העייפה, הכבדה והאיטית של חודש אוגוסט, משרה נמנום.
ראו את העיתונים ואת מהדורות החדשות – שום דבר אמיתי באמת קורה. אבל צריך לדווח על משהו, ורצף תאונות הדרכים הקטלניות האחרונות, הינו סיבה מספקת עבורם לניפוח הדברים ולהצגתם במימדי זוועה. בהקשר זה, ברצוני לצטט את ההודעה הבאה של טל שביט מתוך פורום האופנועים של תפוז. לא ידוע לי אם אכן הטיעונים נכונים, אך מהכרותי האישית עם טל, הוא אינו משתייך לעדת המגזימים או המשקרים חלילה. אם הוא אכן בדק את הנתונים המתוארים לעיל, ואלו אכן התוצאות, הרי שהאוויר בבלון החדשות האחרונות, צפוי להתרוקן מהם במהירות. התאונות הקטלניות, לפחות כשבוחנים את כמות הרכבים הנעים בכבישים, מוכיחות כי אחוז תאונות הדרכים הקטלניות, יורדות בעקביות (ההדגשות בציטוט, שלי)
אני מחזיק במחשב שלי קבצי נתונים של כמות כלי הרכב בישראל וכמות ההרוגים השנתית, בערך מקום המדינה ועד היום.
סתם כדי לסבר את האוזן: ב-1955 היו 134 הרוגים, על 46,800 כלי רכב. זה יוצא 2.86 הרוגים לכל 1,000 כלי רכב.
ב-1960 המספר היה 2.5 הרוגים ל-1,000 כלי רכב.
עד 1970 זה ירד ל-1.99.
ב-1980 זה כבר הגיע ל-0.8 הרוגים ל-1,000 כלי רכב. עכשיו מגיעה התקופה שהוכנסה חובת חגירת חגורות, למרות שאני לא זוכר מתי בדיוק זה היה.
1990 – המספר הוא 0.42 הרוגים ל-1,000 כלי רכב. ואז, בשנות ה-90, התחילו להכנס כריות-אוויר ו-ABS.
2000 – אנחנו כבר ב-0.25 הרוגים ל-1,000 כלי רכב.
עכשיו מגיעה התקופה של התרבות כריות אוויר, הגעת ציוני ריסוק 5 כוכבים ב-NCAP וכניסה הדרגתית של מערכות בקרת יציבות דינמית, הגברת בלימה בחירום, חלוקת עומסי בלימה לפי האחיזה בכל גלגל וכן הלאה.
ב-2005 אנחנו כבר עומדים על 0.21 הרוגים ל-1,000 כלי רכב. כרבע מהנתון של 1980. חצי בהשוואה ל-1990.
וכל זה כאשר ישראל נחשבת למדינה מאד מפגרת מבחינת תשתיות כבישים לעומת מדינות מערביות.