אם זה הקיץ שלהם, מה קורה פה בחורף?

מהרגע שנחתנו בזלצבורג, התחיל לרדת גשם. מאז, כבר יותר מ-48 שעות ברציפות, לא מפסיק לרדת מבול שוטף. לא להאמין שבמדינה כל כך לא ידידותית לרוכבי אופנועים בכל הקשור למזג אויר, דווקא באזור שכזה, הוקם ומתקיים לו מפעל האופנועים השני בגודלו באירופה (מבחינת הספקי יצור).

עם זאת, כשבוחנים את הנוף, מבינים מדוע אופנועים ומדוע אופנועי שטח. הנופים מדהימים, הכל ירוק מחוץ לכרך העירוני, והמשטחים העצומים בין הבתים, מבטיחים חירות מלאה ברכיבה. האזורים המיוערים מפתים לא פחות לרכיבת אנדורו, בייחוד כשמבינים את כמות הצמחייה וגזעי העצים הצפופים, המבטיחים אתגרים בלתי פוסקים לאורך קילומטרים.

 אבל הגשם והקור האיום, מוציאים קצת את החשק. יותר קל עכשיו לפנטז על רכיבה מלבצע אותה.

אז איך, מכל המקומות שבעולם, דווקא כאן הוקמה יצרנית גדולה שכזו?

גם הנסיעה אל המפעל (38 קילומטרים מזלצבורג), אל העיירה מאטינגאופן, לא מרמזת על גודלו ועל המקום החשוב שהוא תופס בחיי התושבים המקומיים ובכלכלתם.

פשוט נוסעים על כביש צר, ללא גדרות או שוליים, כשההפרדה היחידה מהרכבים המגיעים ממול היא חצי מטר של אספלט עם קו הפרדה לבן שמצויר עליו, ופתאום – באמצע שום מקום לוגו KTM צנוע מצביע על הפנייה לאזור תעשיה קטנטן.

 ו…בום! התרגשות גדולה ואמיתית לראות את הלוגואים של KTM מכסים שורה ארוכה של בניינים, לראות את המשאיות של צוותי הגראנד פרי, לזהות אופנועים שמעולם לא יובאו לישראל עומדים ככה סתם במגרש החנייה. תענוג.

רק הגשם הזה מונע ממני לצאת מהאוטובוס אל שורות המוטוקרוסים הרטובים מהגשם, ולהתחיל לחקור את צפונותיהם.