על פניו, יומו השני של הביקור באוסטריה (יום חמישי) היה יום עבודה אינטנסיבי, ארוך ומעט משעמם מבחינת לוח הזמנים היבש.
אבל בפועל, זו הייתה חוויה מדהימה. לא יכולתי להתנתק מהמחשבה שאם הייתי צריך לעשות את אותן הפעילויות אך ללא מגבלת זמן, כששניים או שלושה מחבריי לרכיבה מלווים אותי, הרי שהיינו מותחים את לוח הזמנים על פני שלושה או ארבעה ימים…
לפני שאספר בהתרגשות רבה על תוכנן של אותן חוויות, אני חייב לקוראים ועוד קודם לכן, לעצמי – סוג של הסבר למקור אותה התרגשות. שהרי מה יש כבר לספר על סיור מטעם העבודה בין פסי היצור, עדכון לגבי פעילויות שונות של החברה (כולל פעילויות שיווק ומוצרים חדשים), ואז עוד לרוץ ולספר זאת באינטרנט?
אנסה לבחון זאת, עם מעט סקירת רקע:
הרבה לפני ש-KTM הייתה למקום עבודה עבורי, הייתה זו ליצרנית האופנועים שזכתה למקום חם ואהוב בקרב חברי קבוצת הרכיבה שלי.
לאופנועים האוסטרים יש לטוב ולרע, "אופי". אני לא מדבר על המושגים המיוחסים לאופנועים על ידי מחלקת השיווק (הגאונית, אני חייב לציין), שמנסה לייחס משקל רב לערכים ספציפיים ולהצמיד את אותם ערכים לאופנועים באמצעות פרסום וכלים שיווקיים שונים. אני מדבר על כך שהאופנועים מרגישים, נראים ומתנהגים באופן שאינו מתפשר. דברים שרק הידיים שלך, הישבן שלך והרגליים שלך יודעים לספר לך במהלך הרכיבה על אופנוע KTM. ושאף אחד לא יספר לך איך אתה "אמור" להרגיש.
אופי קשוח במשהו, שבהחלט לא מתאים לכ-ו-ל-ם. אופנועים שלא מנסים לפנק או להתפנק: תכליתיים מאוד ומכוונים בעיקר לרכיבה גם בתנאים קשים ואגרסיביים. רוצה "מפונק"? רוצה לא להתאמץ"? לך מפה – אתה לא בשבילנו. אנחנו כאן בשביל לייצר אדרנלין ולהעלות את הדופק מתוך אהבה לרכיבה ואהבה למרוצים. תן לאופנוע להראות לך במה הוא דוגל כגישה ברכיבה, והוא מבטיח לך שאתה תתאהב בו.
בפורום Advrider.com בו אני מרבה לגלוש לאחרונה, סיכם אחד הגולשים את ההרגשה המתקבלת מאופנועי KTM. הוא כתב שהחברה הטמיעה מסר ומוטו קבוע ובלתי מתפשר ב-DNA של כל אחד מאופנועי החברה, בצורה שעוברת כחוט שני בין הדגמים (לא משנה באם מדובר על כביש, שטח, דו"ש או סופרמוטו). הוא כינה זאת: גישת ה-Fuck You. משהו בסגנון של: אנחנו לא מתאימים לכל אחד, אנחנו יודעים טוב מאוד איך לייצר אופנועים מרגשים ואנו יודעים מה צריך לבצע באופנוע שיאפשר לו גם להשתתף במרוצים ולהביא נקודות אליפות ופודיומים. רוצה? מעולה. עלה על ציוד רכיבה ובוא לתת בראש ולפוצץ גזים כאילו אין מחר.
ובמקרה ההפוך הם כביכול שואלים בחזרה:
לא מתאים לך? לא רוצה? לך תחפש. אתה לא בשבילנו. ועם כל הכבוד לכסף שלך, אנחנו לא נתפשר על עקרונותינו כדי לקלוע לטעם של כ-ל הרוכבים באשר הם, בטח שלא לטעם רכרוכי כשלך. אנחנו מכוונים לאופנוענים אחרים. אצלנו, משדרים האוסטרים, לא תמצא קרוזרים או אופנועים דו שימושיים כדוגמת ה-XT600 (ימאהה) או הטראנס-אלפ (הונדה). לא רק שלא נייצר אף פעם אופנועים שכאלו, אנו אפילו מודיעים שאנו דוחים בשאט נפש את העקרונות שעל פיהם יוצרו אופנועים אלו.
ואני אוהב את הגישה הזו. לא סתם היו לי 2 אופנועי KTM, אחד אחרי השני, לפני שהתחלתי לעבוד עבור החברה (ואז רכשתי לעצמי את האופנוע השלישי מתוצרתם). גם חבריי מרגישים כך ורובם רוכבים כבר על האופנוע השני, השלישי ואפילו הרביעי מתוצרת החברה.
זה מרגיש נכון יותר עבורנו: אין סיבה שאופנוענות לא תכלול בחובה אדרנלין ואטרף, ולא משנה איזה שימוש נעשה באותו רגע עם האופנוע. טיול, רכיבה לעבודה, קפיצה לעיר לביצוע סידורים וכן הלאה. ע"פ KTM, האטרף יכול להשתחרר מהאופנוע ומהרוכב בכל אחד מהשימושים האלו. רק צריך רוכב שיהיה מוכן ורוצה בכך.
בפוסטים הבאים אפרסם את החוויות הללו, שבגינן הרגשתי כי בילוי בין קירות המפעל עם אותם החברים, לא היה מסתיים כל כך מהר. כאמור – מתוך ידיעה שההתלהבות שהייתה אוחזת את כולנו, הייתה גורמת לנו לשרוץ במקום כשבוע.
בתמונה – נכנסים למפעל תחת גשם שוטף
