מגשימים חלומות

מחר בשעות הצהריים, ימריא מטוס לופטנזה לציריך, בו יצטופפו להם חברי המשלחת הישראלית לאחד ממרוצי האנדורו הקשים והמפרכים בעולם. לאחר הנחיתה בציריך, תמשיך המשלחת המצומצמת לברזיל ואח"כ למעוז חפצם – צ'ילה, שם יתקיים השנה מרוץ ה-Six Days המסורתי.

27 שעות טיסה והתגלגלות בדרכים עומדות לפניהם, אך זהו כאין וכאפס לעומת המאמץ הרב לו יידרשו במרוץ שיחל ב-12 לנובמבר ויסתיים, כמה מפתיע, שישה ימים מאוחר יותר. 6 עד 7 שעות רכיבה מפרכות, מאתגרות, מסוכנות וקשות עומדות לפניהם בכל יום, כשהעמידה בזמני הגג שנקבעו על ידי המארגנים היא קריטית. פספסת כניסה למדידות הזמנים (כי התרסקת 20 פעם במהלך מסלול ההתשה) וצברת איחורים של ככה וככה דקות במשך יומיים שלושה? הופ! אתה בחוץ. והשקעה של עשרת אלפים דולר (לכל רוכב מתחרה), ירדה לטימיון.

בעוד שמדובר על מרוץ שכמעט כולו מבוסס על משלחות ממדינות שונות ברחבי העולם, הרי שהקבוצה שלנו היא לגמרי-פרטית-וממש-לא-לתפארת-מדינת-ישראל: המתחרים שלנו יצעדו עם דגל ישראל במצעד הנערך לפני האירוע עצמו, וחולצותיהם ישאו באופן רשמי, את סמל המדינה. אבל כאן בישראל, פעילותם אינה חוקית. ומדינת ישראל, לא השקיעה שקל בייצוג הנ"ל. אם היו רוצים הרוכבים הללו להתחרות באותו ספורט אתגרי על אדמת ארץ הקודש ( כפי שהוא לגיטימי ופופלארי בכל נקודה אחרת על הגלובוס), הרי ששלטון החוק היה עומד כנגדם, ומחרים את אביזרי הספורט המשמשים אותם לביצוע "העבירה".

בלית ברירה, הרוכבים הללו מייצגים בעיקר את עצמם. הם נוסעים רחוק כדי להגשים את חלומם הלגמרי פרטי: להתמודד כנגד הרוכבים הטובים בעולם וכנגד אחד מהאירועים המאתגרים ביותר שיש.

בכך, אם הם ירצו בכך או לא, הם מייצגים גם אותנו. אותם רוכבים ממוצעים שיכולים רק לחלום על לסיים יום מרוץ שכזה, ועדיין לעמוד על הרגליים. אנחנו, שיכולים רק לפנטז, מרגישים שהם השליחים שלנו. להם יש את הביצים (והכסף קריצה) לצאת ולהתנגש "ראש בראש" עם אחד מאירועי השיא של עולם המרוצים הדו גלגלי. זהו הרי "הפאריז-דקאר" של מרוצי האנדורו. ממש כך.

אנו מצפים שהם יעשו את המקסימום מצידם, כדי שנתרגש עימם, נשמח איתם את שמחת הניצחון וההצלחה, ונכאב איתם את כאבי השרירים התפוסים והעייפות המשתקת.

יוני, יורם – שיהיה המון בהצלחה! צוחק

מהו ה-Six Days? מתוך פול גז

מירוץ אנדורו ששת הימים (או בעברית, סיקס דייז) הוא מירוץ השטח הותיק ביותר בלוח השנה של ה-FIM. האירוע נחשב לאולימפיאדה של מירוצי האנדורו וכולל צעדת קבוצות עם דגלי המדינה, בדיוק כמו באולימפיאדה. מירוץ הסיקס דייז הראשון התקיים באנגליה בשנת 1913 ומשנה זו הוא התקיים כל שנה במדינה אחרת, למעט בשנות מלחמת העולם הראשונה והשנייה. המירוצים הראשונים היו באמת מבחן מתיש למכונה, יכולות הרכיבה ואמינות.

במקור האירוע נקרא ISDT – International Six Days of Trial אבל משנת 1980 שונה השם למה שאנחנו מכירים היום, ISDE – International Six Day of Enduro. עד שנת 1974 התחרות תמיד נערכה באירופה, אבל החל משנה זו החלה לנדוד בשאר העולם, קודם בארה"ב, ואח"כ פעמיים באוסטרליה, שוב בארה"ב, בברזיל ובניו זילנד. השנה התחרות תהייה בצ'ילה, וב-2008 הסיבוב מתוכנן ליוון.

המירוץ מושך אליו מתחרים רבים ממדינות רבות, עד כדי 32 מדינות ומעל 600 רוכבים בתחרות שנערכה בשנה שעברה בניו זילנד. החוקים אשר נקבעו בשחר המאה, השתנו במהלך השנים והתאימו את עצמם לחוקי ה-FIM בליגת האנדורו העולמית, אבל לעולם שמרו על הרעיון המקורי של מבחן קשה לאדם ולמכונה. נכון להיום מדובר על חמישה ימי תחרות אנדורו, אשר במהלך כל יום על הרוכב לעבור כ-250 ק"מ, ולעמוד במסגרת זמנים נוקשה, תוך כדי "בחינות מהירות" בקטעים מיוחדים שנקראים "ספיישל טסט" (עד כדי 6 קטעים מיוחדים כל יום). היום השישי שונה במבנהו, ובעצם רק 50 הרוכבים הטובים ביותר מכל קטגורייה יוצאים למירוץ מוטוקרוס באחד מהספיישלים, באורך של חצי שעה.

להמשך

נ.ב – אני טס מחר לאיטליה, לתערוכה הבינלאומית לאופנועים. הדרך לשם, תהיה יחד עם המשלחת הישראלית עד לציריך (למה אני לא טס ישירות למילאנו? עזבו, סיפור ארוך..) – למסור להם ד"ש מכם?

צוחק

מודעות פרסומת