מגשימים חלומות 2

לפני כשנה ועוד חודשיים, כתבתי את הפוסט הזה תחת הכותרת "מגשימים חלומות" – על החבר'ה הישראליים שיצאו להתחרות באולימפיאדת האנדורו הבינלאומית, ה-Six Days, שנערכה בצ'ילה.

השנה, זה קורה שוב ובהיקף רחב הרבה יותר: שילוב של סיקור מוצלח לאירוע הקודם, בו התחרו 2 ישראליים בדרום אמריקה, יחד עם הקרבה הגיאוגרפית של המרוץ הפעם (יוון), וההכרות עם מזג האויר הים תיכוני והתוואי המוכר פחות או יותר (הכי חשוב – לא צפוי בוץ אירופאי קלאסי) הביא לכך שלא פחות מ-12 רוכבים ישראלים יקחו חלק בתחרות המפרכת. זאת ועוד, הרי שזו תהיה הפעם הראשונה שישראל תיוצג על ידי נבחרת של ממש, Trophy בעולם המושגים של התחרות, יחד עם עוד 2 קבוצות ברמה עממית יותר (Club, בעולם המונחים הזר לנו).

כך כתבתי בגוף הפוסט הקודם:

בעוד שמדובר על מרוץ שכמעט כולו מבוסס על משלחות ממדינות שונות ברחבי העולם, הרי שהקבוצה שלנו היא לגמרי-פרטית-וממש-לא-לתפארת-מדינת-ישראל: המתחרים שלנו יצעדו עם דגל ישראל במצעד הנערך לפני האירוע עצמו, וחולצותיהם ישאו באופן רשמי, את סמל המדינה. אבל כאן בישראל, פעילותם אינה חוקית. ומדינת ישראל, לא השקיעה שקל בייצוג הנ”ל. אם היו רוצים הרוכבים הללו להתחרות באותו ספורט אתגרי על אדמת ארץ הקודש ( כפי שהוא לגיטימי ופופלארי בכל נקודה אחרת על הגלובוס), הרי ששלטון החוק היה עומד כנגדם, ומחרים את אביזרי הספורט המשמשים אותם לביצוע “העבירה”.

בלית ברירה, הרוכבים הללו מייצגים בעיקר את עצמם. הם נוסעים רחוק כדי להגשים את חלומם הלגמרי פרטי: להתמודד כנגד הרוכבים הטובים בעולם וכנגד אחד מהאירועים המאתגרים ביותר שיש.

בכך, אם הם ירצו בכך או לא, הם מייצגים גם אותנו. אותם רוכבים ממוצעים שיכולים רק לחלום על לסיים יום מרוץ שכזה, ועדיין לעמוד על הרגליים. אנחנו, שיכולים רק לפנטז, מרגישים שהם השליחים שלנו. להם יש את הביצים (והכסף) לצאת ולהתנגש “ראש בראש” עם אחד מאירועי השיא של עולם המרוצים הדו גלגלי. זהו הרי “הפאריז-דקאר” של מרוצי האנדורו. ממש כך.

אם בפעם הקודמת סיפרתי על כך שיצא לי במקרה ללוות את המשלחת עד לציריך (אני טסתי לתערוכת האופנועים במילאנו), הרי שהפעם אני מתכנן להגיע ליוון כדי לצפות בשלושת ימי המרוץ האחרונים ולעודד את כל הרוכבים כולם. הכל בשל המלצתו המאוד חמה של שי לוי: אז צופה נלהב מהצד שאחז במצלמת הוידאו לצורך התיעוד לפול גז, הפעם כרוכב מן המניין באחד הקלאבים. לטענתו – "מדובר על חוויה של פעם בחיים שכל רוכב אופנוע שטח חייב לעצמו". נראה…. דגל ישראל בכל אופן, כבר קופל ונארז בתיק.

שיהיה להם המון בהצלחה!

 

 

מודעות פרסומת