דו”ש גדול בחורף – זה גדול!

כתב: כפיר לוין – פרוריידינג

האמת היא שהיום הזה התחיל רע. ב-  05:00 השעון מערער אותי ממצב שינה אפלולי למצב של תיפעול זריז בכיבוי הצילצול. הקפה מתהווה בקומקום. משלימים עם זה שהיום הזה מתחיל כשבחוץ עדיין לילה.

אחרי התארגנות זריזה על עצמי, יצאתי אל האופנוע וציוד הרכיבה, הייתי צריך מעיל בשביל לצאת מהבית למחסן מרוב שהיה קר. התלבשות רועדת ומבט חטוף לכיוון תיקי-האוכף שהרכבתי אתמול בשביל היום, עשו לי איזה זווית של חיוך ממזרי. יאללה, יהיה מגניב.

את הדרך מהבית לכיוון העבודה, אני בדרך-כלל מתחיל עם סטייג' שטח קצר. הבוקר, יצאתי כשעוד היה חשוך אך כבר לא חושך. סיימתי את סטייג' השטח הקצר אך לא האחרון שלי להיום, ועליתי לכביש נחשונים-צומת גימזו. אחרי הפנייה בנחשונים לכיוון דרום, דרך רביעי-חמישי והמשיכה בחמישי לכיוון האדום בשימחת-יתר, אני נזכר שאוויר קר ודחוס עושה טוב למנועי בעירה פנימית. ממש ממש טוב.

טיסה מענגת ונטולת מכוניות, בתנאי קור-סיוט אך עם מיגון רוח יעיל יחסית לקסדת שטח, עדיין לא 06:00.

ואז היא באה. פני הכביש עולים ויורדים, גוררים משחקי מהירות בטווחים של 140-180 קמ"ש כשאני מקפיד ליהנות ממה שהאוויר הקר עושה למנוע. עם וי-טווין, אפילו מקורי וחנוק, זה נשמע טוב כשהקסדה קרובה למיכל. "בוקר טוב לך", היא פוצעת, תוך כדי שפיתאום אני גם ממש רואה לאן אני משייט- הכי מהר שרכבתי אי-פעם על הכביש הזה, כביש מעוקל עם פצ'ים של תיקונים, קטעים מגורדים ולפחות שתי פניות שפעם היו מוגדרות אצלי כחלקלקות. מ"יאללה יהיה מגניב" מדרבן של בוקר זה אפילו משתפר עכשיו.

מהון להון- היתה הדרכה- עשינו עבודה – היה מגניב ומוצלח אבל באמת שזה סיפור לפעם אחרת. פשוט כי היו שם שעתיים של רכיבת שטח חופשית. אחרי יום שלם שהוא עמד בצד וראה את כולם משחקים בחול וניהנים. פורצים בנהמות אגזוזים בין פילון לפילון, שוחקים קלאצ'ים וצמיגים וזוללים דלק וגלג"שים להנאתם. הוא התייבש מתחת לעץ גדול, מפתח הערכה עצמית נמוכה, מזה שאף אחד לא רוצה לשחק איתו- כי הוא כזה שמן, גדול ומסורבל. בחיי שהבחנתי. ואז הם נכנסו לתוך הפטוצ'אטו והתחילו להשתולל באמת. הוא מצידו, נראה ממש כמו הילד השמן של הכיתה שאוכל ביסלי לבד בפינה של החצר, בזמן שכל האחרים ניהנים מהפסקה פעילה וספורטיבית מיום הלימודים. והאמת שגם כל האחרים ניראו כאילו היום לא רוכבים עליהם סתם כדי להגיע לאן שהוא. גם הם יצאו להפסקה מחיי היום-יום, בין אם על הקו בית-עבודה ובין אם במחבוא עמוס-מנעולים בלי אף אחד לשחק איתו.

ואז מגיע תורו להשתתף במשחק. כאילו עברו לפעילות מתונה יותר שתתאים גם בשבילו. על רקע המשקעים הרגשיים שהתפתחו אצלו לאורך היום הוא קפץ על ההצעה בשתי ידיים. התחלנו בשבילי כורכר מהודקים מהגשם של אתמול, ולאט לאט בלי שהמודרכים מרגישים הסלעים המשובצים בשבילים כבר פחות מטרידים את שלוותם. ואז יורדים על רצף של משטחי-סלע אל-תוך ערוץ נחל שלא מבין למה הוא עדיין יבש באמצע דצמבר, מטפסים בגדה השניה וצוברים קצת מהירות שמספיקה לריחוף קליל על שפיץ של סלע שבולט בשיא הגובה של השביל. משם דרך שביל מוצל, אפלולי וטחוב עדיין מהטל, שפיתאום הופך לסינגל סופר-קליל שנוצר כאן בכלל על-ידי רוכבי אופניים הידועים בחיבתם לאיזור. משחקים עדינים בין מצערת ולחצים משתנים על הרגליות, והוא מחליק כמעט באלגנטיות דרך התוואי המוגדר. חוזרים לשבילים פתוחים אבל כבר רוכבים בקצב גבוה יותר, למרות שרמת הנינוחות זהה ואולי אפילו גבוהה יותר כי פתאום שביל מצוי מרגיש כמו אוטוסטרדה בתשלום. עלייה נחמדה קרבה ונבלעת מכוח המומנטום לבדו, מובילה אותנו לעלייה המיועדת לאימון עלייה וירידה. זאת כבר עלייה של ממש.

מאחר שהייתי בתפקיד הסמכות האחראית להיום, יצאתי אתמול לוודא כי יעד הכיבוש נמצא בתוך גבולות המעטפת שלי ושל המכונה שאיתי. ועדיין, היום, ידעתי שהנקודה הזאת דורשת את מיטב כישוריי כדי לעבור אותה כמו שצריך. וזאת כדי שאוכל להקיש מהדגמה ראויה על הדרך הנכונה לכיבוש המיכשול הקלאסי. בו נאמר שבניגוד לשיטות הדרכה מקובלות, הטוענות כי זה תורם לראות הדגמה לא-נכונה ואחריה הדגמה נכונה כדי להבין גם מה לא כדאי לעשות, העדפתי במקרה זה ללכת רק על הדגמה נכונה. האדם עושה תוכניות ואלוהי הפיזיקה צוחקים לו בפרצוף. הקבוצה השניה, עברה לפנינו דרך אימון העלייה, וקצת "חפרה" את העלייה למשהו הרבה פחות ידידותי לעומת העלייה המהודקת שהייתה כאן אתמול. זו שממנה שאבתי את הביטחון להחליט שאני מביא אחריי קבוצת רוכבים, ומראה להם שאפשר לעלות כאן אפילו עם בהמה כבדה ופלגמטית. כי הכל בראש.

התמקמתי, בחרתי נתיב וקצב, ושיחררתי קלאץ'. רגע אחרי, היה איזה קול קטן שלחש לי מעל הכתף הימנית שזה אולי לא מה שחשבתי אבל הדופק כבר התחיל לטפס ולא שמעתי את הקול החכם. באמצע הדרך הבנתי שזה לא הולך לקרות, אומנם עדיין לא נעצרנו, אבל זה כמו שאתה על סוף הרזרבי והתחילו הפיצפוצים, ולמרות שכבר רואים את תחנת-הדלק אתה יודע שאפילו אם תלחץ קלאץ' עכשיו כדי לא להפסיד מהירות עם מנוע כבוי – אין, לא תגיע. אז כמו כדי לא להידרס כשזה קורה על כביש מהיר ואתה יורד לשוליים, היה ברור לי שאני לא יכול גם לעצור באמצע הדרך, וגם להיות מסוגל למנוע את הסלטות היפייפות שיגיעו שנייה עד שתיים אחר-כך. הפיתרון המאולתר היה שבירת הכיוון ב- 45 מעלות ועצירה יזומה כאשר הטיית האופנוע לצד הגבוה של העלייה אולי תצליח לצאת מזה בשלום ולא בשקיות. זה עבד אומנם, אבל כבר הייתי מחוץ לנתיב של העלייה וללא שני מודרכים שהזדרזו לטפס ברגל עד אליי, ולעזור לי למנוע מהאופנוע להתגלגל במורד הדרדרתי והמאובק, לא היה לי פיתרון אחר כדי לצאת מהמצב המביך.

לאט ובזהירות אך עם הרבה מאוד כוח פיזי של שלושתינו, הופנה החרטום כלפי מטה כשהרי זה פלא – שום חלק פרט לצמיגים וצידי מגן המנוע עדיין לא באו במגע עם האדמה הבוגדנית שהובילה למצב הזה. שניים מחזיקים את הזנב בזמן שאני חוזר לאוכף, מצליח לגלוש למטה מתנשף אך על הגלגלים. מבט על החבר'ה ואני יודע שלמרות שהם מעריכים מאוד את הניסיון, היה יכול להיות להם עוד יותר מגניב לראות אותו מצליח. הוא מצידו הציע שיש עוד דרך שעולה למעלה, אומנם זה עיקוף קטן אבל אם נותנים בגז זה בצ'יק-צ'ק ויש גם שני דילוגים מגניבים תוך כדי. "תקשיב, ותקשיב לי טוב" פניתי אליו בטון סמכותי: "או שאתה נותן לי פה 3 שניות של עבודה איכותית ואחרי זה אני מניח לך להיום ושוכח את כל מה שקרה כאן עכשיו – או שלי ולך יהיה לילה לבן וארוך. תבחר".

 התמקמתי, החלטתי על נתיב וקצב משופרים מלקח הניסיון הכושל, ושיחררתי קלאץ'. אומנם הוא נתן את ה- 3 שניות של עבודה כמו שצריך אבל אני כבר לא אשכח לו את מה שקרה כאן. אבל להבדיל מהכוונה במקור, אני אזכור לו את זה לטובה.

לספר את זה עוד פעם עכשיו גרם לי לצאת אליו לרגע למחסן, לראות שהכל בסדר איתו מבחינה נפשית. כי על-אף שהוא לא ילד ויש לו כבר 10 מדבקות יומולדת מתנת משרד-הרישוי, התחושות שלי מהחיבור אותו חווינו לאורך היום הזה גרמו לי להרגיש כאילו היום הוא חווה אחד מהשניים: התקף-לב או את האורגזמה הראשונה שלו. רציתי לבדוק שהוא לא מפתח דיכאונות לאור הזוגיות החדשה שנכפתה עליו אחרי שישה אקסים. האפריקה טווין כיוון אליי את אחד הפנסים, לבש מבט קורץ וחצי-חיוך, שלמרות העייפות הניכרת הביע משהו כמו: "אין ספק שזאת הייתה אורגזמה – אבל אתה יכול להיות בטוח שבקצב הזה גם ההתקף יגיע…"