תחושת קבס ובחילה

עד היום התייחסתי בבלוג זה רק פעם אחת בלבד למרוצי הטרקטורונים הנערכים בארץ ובהם אני מעורב כמנהל קבוצת המרוצים של KTM ו-POLARIS. וגם אז, לפני כחודשיים, התייחסתי לכך בעקיפין כשעסקתי בנושא האלימות שפרצה במלוא עוזה באחד המרוצים. אבל הפעם רוח הדברים המתרחשת מאחורי הקלעים היא כה קיצונית וכה אנטי ספורטיבית, עד כי לא ניתן עוד להתעלם ממנה ומתחושת הגועל שהיא מייצרת.

נכון, איני אובייקטיבי מאחר ואני עובד אצל אחד היבואנים ומעורב בפעילות המרוצים של היבואן, אך נראה שכל חובב ספורט מוטורי באשר הוא, יבין את הסכנה החמורה המגולמת בהתערבות כה בוטה בספורט המוטורי ובשיפוט המרוצים. על העוולה המתרחשת ובאה ועל האסון הקרב לתחום נוסף בספורט המוטורי, מישהו חייב להעיר ולהתריע.

ומה בדיוק מתרחש מאחורי הקלעים?

השבוע, מס' ימים לפני המרוץ האחרון והמסכם של העונה, צפוי וועד עמותת הטרקטורונים, האמונה על קידום התחום בישראל, להתכנס כדי לדון בתוצאות המרוץ הקודם שנערך לפני חודש, כדי לשקול מחדש את תוצאותיו (?!). מאחורי כינוס הוועד עומד..שימו לב לכך – היבואן המתחרה ורשת המפיצים שלו אשר חלק מראשיה הינם חברים פעילים בוועד העמותה. כעיקרון, אף וועד עמותה לא אמור להיות מושפע משיקולים ואינטרסים כלכליים של יבואנים המעורבים בתחום הספורט המוטורי, ובטח ובטח שלא אמור הוועד לדון בתוצאות מרוץ כזה או אחר, שהרי לשם כך יש שופט מרוץ ווועדת ערעור הקשורה למרוצים ואליהם בלבד. אך הוועד נכנע למכבש הלחצים שהופעל כלפיו באינטנסיביות רבה מאז תום המרוץ האחרון וכנראה שלא יכל לו.

ומה בדיוק כל כך חשוב ליבואן המתחרה?

הנה הסיפור בקצרה, על גלגל אחד: למרוץ מס' 7 של ליגת הטרקטרונים 2009 הגיע מתן ניר, אלוף ישראל בארבעת השנים האחרונות, כשהוא מוביל את הקטגוריה הבכירה בהפרש ניכר. במהלך המרוץ, כשהוא ממוקם במקום השני, פגע הטרקטורון של מתן בגזע עץ, ושבר את הזרוע האחורית. מאחר ומדובר על מרוץ "הייר סקרמבל" ללא מס' הקפות מינימלי או מקסימלי  – הרוכב מוזמן לבצע את מירב ההקפות שהוא יכול לבצע במסגרת זמן נתונה – פניתי אני אל השופט באוהל השיפוט ושאלתי אותו כיצד יש לפעול. השופט, עופר כוכבא, הורה למתן לדחוף את הכלי חזרה לנקודת השירות ולדחוף אותו בכוחות עצמו אל מעבר לקו הסיום כשתסתיים מסגרת הזמן הנתונה והמרוץ ייכנס אל עשרת הדקות האחרונות המותרות לסיום המרוץ. (מעבר למסגרת עשרת הדקות, הרוכב נפסל לגמרי). מתן ביצע את שהורה לו השופט בדקדקנות יתירה, כשהוא לא מתיר לאף אדם לעזור לו בדחיפת הטרקטורון הפגוע ועושה זאת עם קסדה על ראשו. הכל על מנת למנוע פסילה ואי עמידה בדרישות והוראות השופט.

המרוץ הסתיים, מתן דחף את הכלי אל מעבר לקו הסיום, והוכרז כי סיים במקום הרביעי כולל נקודות הליגה המגיעות לרוכב המסיים במיקום זה. למה רביעי? זאת מאחר והקטגוריה הדלילה ממילא, איבדה רוכב נוסף אשר נפגע בידו במהלך המרוץ ולא יכול היה לסיים כלל. ניקוד המקום הרביעי מאפשר למתן, אשר ניצח חמישה מרוצים העונה (מתוך 7 עד כה) ובאחד נוסף סיים במקום השני, לסיים את המרוץ הבא והאחרון של העונה בכל אחד משלושת המקומות הראשונים ועדיין לגרוף את תואר האליפות.

הסיבה שמופעל לחץ כה רב על חברי הוועד כדי להתכנס במיוחד לשם כך ולהתערב בצורה כה בוטה במרוצים עצמם, הינה שקופה וברורה לכל: אם יתערב הוועד בהחלטת השופט מהמרוץ דאז, ויחליט כי לא היה צריך לאפשר למתן ניר לחצות את קו הסיום באותו מרוץ, הרי שמתן ייפסל, לא ייזכה לנקודות ליגה, יאבד באופן משמעותי את ההובלה ויגיע למרוץ האחרון ללא שום סיכוי לזכות באליפות. היבואן שפועל כה רבות לכך מאחורי הקלעים – יצליח לזכות באליפות אנדורו ראשונה עבורו מאז החלו המרוצים לפני כ-5 שנים.

עזבו רגע בצד את העובדה שלזכות באליפות בדרך שכזו, היא די עלובה. הן בעבור הרוכב שיזכה בה בסופו של דבר (סוג של לנצח בניצחון טכני) והן בעבור היבואן שפועל לזכות במרוץ על הדרך של להכשיל את המתחרה במקום להיות הכי מהיר. ניחא… הבעיה העיקרית שלי שלגביה טוען הטקסט שכאן, היא כלל לא היבואן המתחרה. אלא הוועד שבוחר לא מעט בחירות שגויות בעניין ובכלל מתכוון להתכנס כדי לדון בעניין. אז הנה כמה עובדות כדי לסבר את האוזן ולסדר את הראש:

א. השופט הוא הסמכות העליונה במרוץ ועל פיו יישק דבר. גם אם טעה השופט בהחלטתו מאחר ולא שלט בכל רזי תקנוני המרוצים של העמותה ושל תקנונים בחו"ל, עדיין – החלטתו היא הקובעת במהלך האירוע ובחצי שעה שלאחר מכן. דעתי: לקבוע תוצאות מרוץ כמעט 4 שבועות לאחר סיומו, היא קביעה גרועה. ואם השופט שגה, אין בכך בכדי להעניש את הרוכב. בפעם הבא שידאג הוועד לשופט שכן מכיר את התקנון על בוריו.

ב. הזמן המותר להגשת ערעורים (ע"פ תקנון העמותה) הינו כחצי שעה לאחר תום המרוץ. לאחר החלטות השופט בעניין הערעורים ותום חצי השעה המוקצבת לכך, נקבעים תוצאות המרוץ. נקודה.

ארבעה ערעורים הוגשו כנגד מתן ניר: 1. שעזרו לו לדחוף את הכלי (לא התקבל. המרשל טען והעיד שהוא בדק וראה שלא עוזרים לו). 2. שמתן היה צריך לסיים 75 אחוז מההקפות של המרוץ (לא התקבל. לא נקבע לפני המרוץ כמה הקפות יש לבצע בכלל. כמו כן, אין חוק כזה בתקנון העמותה). 3.שהוא דחף את הכלי בתוך הפיטס כנגד כיוון התנועה (לא התקבל. זו הייתה הוראתו של השופט. ומאחר והוא דחף אותו במהירות של קמ"ש בודד בערך, לא הייתה סכנה בטיחותית בהוראת השופט). 4. שהוא הוציא את הכלי חזרה למסלול כדי לדחוף אותו לקו הסיום מנקודת הכניסה לפיטס ולא מנקודת היציאה (הערעור התקבל. מתן נקנס ב-5 דקות עונשין שהתווספו לזמן הכללי שלו). הלחץ שמפעיל כעת היבואן המתחרה הוא כדי להמיר את עונש ה-5 דקות בפסילה מלאה ללא קבלת ניקוד כלל.

ג. הוועד מעולם לא ייסד וועדת ערעורים עליונה לטיפול בנושא הספורט המוטורי בעבור נושאים חריגים במיוחד המתקיימים במרוצים ושאינם באים על פתרונם ברמת השופט במהלך המרוץ או בסיומו. עם זאת, הכרזת אד-הוק על הוועד הנוכחי, החסר כל הסמכת ספורט מוטורי (לא על ידי בוחריו ולא על ידי החברים עצמם שעד כה, לא ראו עצמם ככאלו) והפיכתו לכזה המוסמך לטפל בנושאי ספורט מוטורי, היא לא פחות מכניעה לדרישת מפעילי הלחצים האינטרסנטיים מצד היבואן הרואה בכך עסק כלכלי לכל דבר. העמותה, דווקא בשל היותה מוסד ללא מטרות רווח (מלכ"ר), לא יכולה להיות למוציאה לפועל של החלטות היבואן. היא צריכה להשאר נקייה משיקולים שכאלו כדי לשמור על טוהר העמותה עצמה וטוהר הספורט המוטרי בכלל. כרגע, כמו שזה נראה, היא צועדת בדיוק לכיוון ההפוך.

על פניו, כשכך הם פני הדברים, יכול כל אחד מהקוראים לבוא ולטעון: אם הרשות נתונה והדרך פתוחה, פנו גם אתם לוועד העמותה והפעילו מכבש לחצים הפוך. מינעו את כינוס הוועד, לחצו ואיימו על החברים – ודחפו לכיוון ההפוך מן המתחרים שלכם. תביאו, באמצעות הכח הכלכלי הגלום בידיכם (חסות למרוצים) להחלטה הפוכה מזו הרצויה לכם. אין ספק שזהו נראה כפתרון הקל, המהיר והכוחני ביותר לביצוע.

אך אני, באפן אישי, מתנגד לכך ולגועל נפש המגולם במהלך שכזה. אני מאמין, באמת ובתמים, שכל התערבות של גורם כלכלי בשיקולי העמותה היא אסורה ולקויה עד מאוד. אין ספק שליבואן מותר לנסות, אבל גם אין ספק שהעמותה חייבת להתנגד. אני מאמין שלמען הספורט המוטורי והמשך קיומה של הליגה, עלינו להמנע מהתערבות. עלינו להקל על וועד העמותה לפעול בסביבה שאינה רוויה בלחצים חיצוניים כדוגמת יבואן המעוניין בתוצאות שונות למרוצים שכבר התקיימו. אך במידה וההחלטה תילקח, והעמותה תיכנע לשיקולים שאינם ספורטיביים נטו, אין ספק שאהיה לתומך העיקרי בפרישה ממרוצי הטרקטרונים. לא ייתכן כי הנצחון בליגה ייקבע בכמות שיחות הטלפון לחברי הוועד ובאיומים המרומזים או המפורשים לגבי עתיד העמותה ועתיד הליגה. ולמי ששכח אני אזכיר – מרוצים נקבעים על גבי המסלול בהוכחה האולטימטיבית – מי הכי מהיר. ולא בשום דרך אחרת.

וועד העמותה ייטעה אם בכלל יתכנס כדי לדון בכך, ויטעה פעם שנית באם יחליט בסופו של דבר, להתערב בהחלטת שופט ובתוצאות מרוץ בן חודש.