ההתקפה האחרונה של שטייניץ, נציג משרד האוצר, על שופטי בית המשפט העליון ("אין להם אחריות כלכלית"), הרתיחה אותי. שר האוצר על חוט שלנו, מעולם לא היה מוקד רלוונטי, לדעתי, לחיצי הביקורת שהפנו האופנוענים כלפי משרד האוצר, ומתבהר היום, במיוחד היום, שהוא רק מייצג את דעת הפקידונים ברשות האוצר עליהם הוא ממונה. ברגע שמישהו נכנס להם בין הרגליים ומאיים על הסמכות שרכשו לעצמם במשך השנים, הם מתרעמים ושולחים את הבובה המתקראת "שר אוצר", למחות ברבים. אחרת, איך אפשר להסביר את המתקפה של שר אוצר על מערכת המשפט? איך הוא יכול להאשים אותם בחוסר אחריות כלכלית כשהממשלה בו הוא יושב היא הגדולה ביותר בתולדות המדינה, וכוללת לא פחות מ-24 שרים. בזבוז של 150 מיליון שקלים בשנה על שרים לענייני כלום ובלי תיק אמיתי.
נראה שהפעם הם, הפקידים, הגזימו, כשהרשו לעצמם לתקוף את מערכת המשפט. ד"ר יורם גבאי, מי שהיה הממונה על המחקר הכללי באוצר ושותף עיקרי להפיכת משרד האוצר לגוף שלטוני ומשמעותי במדינת ישראל, מבהיר את הנקודה היום ואומר בעצב בראיון לגלובס: "יש במדינה ארבע רשויות: שופטת, מבצעת, מחוקקת, ורשות אוצר".
"הפוליטיקה היא עניין רציני מדי בשביל להשאירו בידי פוליטיקאים" אמר פעם שארל דה גול, ונראה שפקידוני האוצר אכן מקדשים מוטו זה. ד"ר גבאי טוען ואומר שהבובה בראש המשרד מתחלפת מדי שנתיים (לצערנו, זוהי תוחלת החיים הממוצעת של ממשלה מכהנת בארץ), אך הפקידונים שהם השולטים האמיתיים ברשות השולטת שמתקראת ,משרד האוצר", נשארים.
בהתייחסות לתחום הדו גלגלי הקרוב לליבנו – ידין ענתבי ושכמותו הם הם הבעיה, ולא השר המכהן. דוגמה לכוחו העלוב של השר לעומת כוחם של הפקידונים, ניתן לראות בחוק ההסדרים – יוזמה שגבאי היה שותף לה והעניקה למשרד האוצר את העוצמה האדירה שיש בידו היום. חוק זה חוקק לראשונה בשנת 1985, בימי הכנסת ה-11 כאשר היום מכהנת הכנסת ה-18 (סה"כ, וכביכול – 7 ממשלות בין לבין). אבל בדיקה מדוקדקת יותר מראה שמאז התחלפו 14 שרי אוצר (לא כולל שרים שכיהנו מספר פעמים בתפקיד: נתניהו, אולמרט, מודעי ושוחט) והושבעו 11 (אחת-עשר!) ממשלות חדשות.
להלן מס' פנינים שליקט הגולש אורי י. בפורום פול גז, מתוך הכתבה ויכולות ללמד את מטה המאבק כמה שיעורים לגבי מי שצריך לספוג את החצים (רמז: לא הפוליטיקאים):
* דרך משקפיו של איש אוצר, מציע גבאי הסתכלות מזווית אחרת על כמה מהנושאים המרכזיים שעומדים בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי. התפלה, למשל, היא דבר רע. למה? "כי האוצר רוצה להעלות את מחיר המים לחקלאים, והתפלה משמעותה יותר מים, ודחיית הצורך בהעלאת תעריפי המים לחקלאים. אז אם אני איש אוצר, ואני לא רוצה התפלה – לא תהיה התפלה".
* "קח את המכרזים – אני מנסח אותם. אני יכול לנסח את המכרז בצורה כזו שייקח ארבע שנים לסיים אותו, ושבסוף לא יהיה אף זוכה. אני יכול להדליף לתקשורת, ואני יכול ליזום הקמת ועדת מומחים. ותזכור שבסך-הכול אני צריך למשוך שנתיים בכל פעם, עד שהממשלה תתחלף".
מי שבכל זאת חושב שרה"מ ושר האוצר הם מתווי המדיניות:
* "בכירים כמו החשב הכללי או הממונה על התקציבים", הוא אומר, "רואים עצמם כפופים אך ורק לחוק ולהגדרת תפקידם".
ומי מגדיר מהו התפקיד?
* "אתה בעצמך. אני, למשל, הגדרתי לעצמי שהמטרה שלי בתפקיד היא ליברליזציה. זה אומר בעצם שיש לך אחריות מוחלטת. כלומר, אם השר מבקש ממני משהו, ואני מגיע למסקנה שמדובר במשהו שמנוגד לאחריות שלי – אני איאבק בו."
לראיון המלא באתר גלובס, הקישו כאן
