חבר אחד רוכב בחו"ל, אחר בדרום, בן דוד אחד בצבא, ואחי שרוכב עימי רבות (הוסאברג 250 דו"פ), גם לא יצא שבת. ובחוץ? חם אש… שרב שעוד לא הגיעו לשיאו.
בקיצור: הכל משחק נגד רכיבה כשאין פרטנרים ואין מזג אוויר מתאים.
עם זאת, לא רכבתי כבר שבוע והעובדה שאין עם מי לרכוב, היא סיבה טובה לצאת החוצה ולהתרגל למגפיים החדשים שהגיעו שלשום בדואר מדוד eBay.
כבר ברמזור הראשון ליד הבית, מייד עם היציאה מהחנייה, נעמדים לצידי 2 רוכבי שטח ואני מחליט להצמד אליהם בתנאי שהם אכן יפנו את הגלגל הקדמי לכיוון הכללי שגם אני חשבתי עליו. לשמחתי, הם עושים זאת. אני כבר לא ארכב לבד היום…
במכשול הראשון בו נתקע הרוכב שלפניי, הוא מסתובב אליי עם קסדה ומשקפי אבק שמכסים את פניו ומושיט יד לשלום:
"נסים" הוא אומר.
"נעים מאוד, תומר" – אני עונה.
"איזה תומר…? כרובי?!" הוא שואל.
"כן… מי זה? נסים דואק?!"
נסים דואק, אותו הזכרתי כאן בבלוג ביוני 2007, עת פתח את הבלוג של באתר "דה מארקר", הינו מכר, נותן חסות – מתקופת המחאה בעזריאלי נגד הרפורמה בביטוח חובה, חבר לרכיבה – בעיקר בתקופה בה רכבתי בכביש, יועץ – בעיקר לתקופת פעילותי במגזין פול גז ואפילו: סוג של בוס לשעבר (עוד על כך, בתחתית פוסט זה). היה מאוד מיוחד, כיף ומוזר לפגוש אותו ככה סתם בשטח, 2 מטרים מהבית שלי, רוכב על אופנוע שטח מקצועי, באחת מרכיבותיו הראשונות על הכלי ובשטח אי פעם.
התלוויתי לנסים ולקבוצת הרכיבה שלקחה אותו תחת חסותה – נחושה להנחיל לו את יסודות רכיבת השטח במלוא הסבלנות – לרכיבה מהירה למדי בשטחי האש של מתקן אדם. בהפסקות – השלמנו המון חוסרים מהתקופות הממושכות בהן לא יצא לנו לשוחח. בסיכומו של דבר – היה כיף!
מי אמר שחייבים קבוצת רכיבה קבועה כדי לצאת לרכוב?
הנה סיכומה של הרכיבה ממצלמת ה-Contour שהצמדתי לקסדה.
Orphaned Land ברקע – מומלץ לצפות ב-720p לפחות: