שושנת יריחו במתקן אדם: רוכבים שימו לב לסכנת הדבקות מטפילי הלישמניה. זבובים המפיצים את המחלה הידועה גם בשם "שושנת יריחו". הם מסכנים את רוכבי השטח הישראלים באחד מהאזורים הפופולריים ביותר לרכיבה באזור מרכז הארץ.
רוכבים בסכנה
בעקבות שיחה עם פקח שמורת הטבע החדשה (זוכרים?), העיר דניאל לזרוביץ' את תשומת לבי לסכנה חדשה המתעוררת על רוכבים בשטח הנמצא מזרחית לכביש 6, באזור המשתרע בין השכונות החדשות של ראש העין מצפון, ועד ליער בן שמן שבדרום.
עד לאחרונה הלישמניה (ידועה גם בשם "שושנת יריחו") הייתה בעיה של אזורים אחרים ויותר דלילי אוכלוסיה ופעילות בארץ, ים המלח, הבקעה וכדומה. אבל בעשור האחרון, שכיחותה בישראל עלתה פי 3 והיא מתפשטת צפונה לכיוון המרכז. הלישמניה עדיין לא הגיעה לתל אביב, אבל בכל זאת היא עלתה על הרדאר הלאומי. משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה מנהלים בשנים האחרונות מלחמה משולבת נגדה. עד כה הוקצה לה תקציב כולל של כ-11.5 מיליון שקל, וכעת המשרדים מבקשים תקציב של 60 מיליון שקל נוספים.
איך היא מתפשטת?
יש כאן מחזה בן ארבעה שחקנים: בן אדם, שבמקרה הזה הוא הקרבן; הטפיל, שגורם בפועל למחלה; שפן הסלע, בדרך כלל חיה חמודה אבל בסיפור הזה הוא סכנה מאחר שהוא משמש בית גידול מוביל לטפילי הלישמניה; והשחקן הרביעי הוא זבוב החול, שעוקץ את שפן הסלע ומעביר את הטפיל ממנו אל בני האדם ובחזרה. בזמן האחרון החלו להופיע טפילי הלישמניה, שמועברים לבני אדם על ידי זבוב החול, שחי יחד עם שפני הסלע, באזור המרכז ובעיקר מסביב לראש העין ואלעד.
הסיבה לכך היא שהעבודות להקמת השכונות החדשות בראש העין יצרו תנאי מחיה נוחים לשפני הסלע ואוכלוסיות גדלות של שפנים החלו לנדוד מאזור עץ אפרים ואלקנה לכיוון ראש העין ונחל שילה בואכה יער קולה ומתקן אדם, ועימם הזבוב שמעביר את הטפיל. רוכבים חדי עין בטח כבר נתקלו בחיות החביבות האלה בעיקר באזור נחל שילה ואלעד.
למה גורמת המחלה הזו?
לישמניה מאופיינת בכיבים עמוקים על גבי העור, ולעתים גם בפה ובאף. הזנים המצויים בארץ לרוב אינם קטלניים, למעט באנשים שהמערכת החיסונית שלהם אינה מתפקדת, אך מדובר במחלה לא נעימה בלשון המעטה. הכיב לרוב נותר פתוח במשך כמה שבועות עד חודש וחצי, ומשאיר אחריו צלקת חריפה, שאינה נרפאת.
אין דרך להירפא, רק לקצר משך החלמה
מרגע שהתפרצה המחלה באדם, יש כמה שיטות טיפול שיכולות לקצר את משך המחלה ולמנוע סיבוכים. אך לרוב הן אינן מקטינות את הצלקת שנשארת. ניתן לטפל במשחה, בהזרקת תרופה ישירות לאזור הפצע. עניין כואב בהחלט. טיפול אפשרי נוסף הוא מתן תרופה בבליעה, אך הוא אינו בשימוש נרחב בארץ. התרופות הקיימות מעכבות את ההתחלקות ואת התפתחות הטפיל בגוף, אבל לא הורגות אותו. למרות הטיפול התרופתי, הטפיל ממשיך להתקיים אפילו בתוך התאים ויוצר שם תגובה צלקתית שלא מפסיקה.
הרשויות מנטרות את התפשטות הטפיל והתוצאות מראות שהזבובים נפוצים בכל המסלעות מסביב לראש העין. ניטור נוסף מבוצע עם מלכודות לזבוב בדמות בקבוקים ירוקים המוצמדים לעמודים נמוכים כדי ללכוד הזבובים
רוכבים : אז מה עושים?
לא ניתן לעשות נגד הסכנה הזו דבר מלבד התגוננות נכונה בדמות לבוש מגן מלא הכולל שרוולים ארוכים ומכנסיים ארוכים וסגורים בשימוש בתכשירים דוחי חרקים. ובאופן כללי, כדאי מאוד להימנע מישיבה על הקרקע באזורים אלו. בפרט באזור הצפוני של השטח המתואר, ראש העין והמסלעות סביב לה.
ואם אפשר, גם לא להתרסק \ להישכב שם על הקרקע שלא לצורך…
ובאותו עניין: רכיבת בוץ, סלעים והמון מים בנחל שילה
וגם: רכיבה עם חברים על אופנועי שטח, במתקן אדם
ואפילו: הסוף לרכיבות השטח ב"מתקן אדם"
מה הקשר בין להדבק מהזבוב לבין לשכב על הקרקע ?