מגן צוואר

קל מאוד לזלזל בפריט המיגון הנ"ל: מחירו יקר, לבישתו מסורבלת למדי והנוחות שלו למשתמשים בפעמים הראשונות, יכולה להיות מוטלת בספק. תוסיפו לכך שרוכבים ישראלים רבים צופים במרוצי אליפות העולם במוטוקרוס ובאנדורו שם חלק מהרוכבים מוותרים על המיגון לצוואר, ותבינו שהם מוצאים בכך סיבה מספיק טובה לכך שגם הם יבחרו שלא לרכוב עם כזה.

לא אהיה כאן מסיונר נוסף לחשיבות המיגון בכלל ולחשיבות מגן הצוואר בפרט, מלבד לספר את סיפורי האישי:

אני רוכב עם Leatt Brace מקורי (גרסת ה-GP שכבר לא מיוצרת עוד, מתכווננת ועשויה כולה קרבון) מאז שנת 2009 בערך. אחרי ההתאמות הראשוניות שעשיתי דאז לא נגעתי בכיוונים שבחרתי. נכון, היו רכיבות שבהן ויתרתי על המגן – אם מתוך עצלות גרידא או מתוך מחשבה- מטופשת בדיעבד – ש"היום מסלול הרכיבה לא מאתגר אז אפשר לוותר על המיגון הנ"ל…".

וזה לא שלא שמעתי על רוכבים שהזדקקו לפריט ברגע האמת. מתוקף תפקידי ב-KTM נתקלתי ברוכבים רבים, חלקם עם סיפורי זוועה על התרסקויות של רוכבים – גם מוכרים וידועים כרוכבים טובים – שסבלו מנזקים שיכלו ככל הנראה להמנע בזכות המגן. כמובן שבמקביל היו סיפורים טובים יותר על רוכבים שדיווחו כי עצם הרכיבה עם המגן ברגע הריסוק, מנעה לדעתם נזק משמעותי יותר מזה שנגרם בפועל.

לשמחתי, עד היום בבוקר לא נזקקתי בעצמי ליכולותיו של המגן.

מעשה שהיה כך היה:

יצאנו לרכיבה בדיונות כדי לנצל היטב את שלושת ימי הגשם שקדמו לשבת בבוקר, והדקו היטב את החולות. לאחר כמעט שעה של רכיבה, כשהגוף כבר חם, ניגשתי לטיפוס על אחת הדיונות. הקצב היה טוב- הילוך 3, בערך 40 קמ"ש- עמדתי על הרגליות עם גוף משוחרר יחסית, והבטתי אל קצה הגבעה שלמעלה.

לפתע, בלי שום הזדמנות לשלוח אפילו יד אחת לפנים כדי להאט את המכה, טסתי ישירות מעל הכידון אל תוך מדרון הדיונה עם הפנים שלוחות לפנים. הרגשתי כיצד הקסדה נחבטת בפנים שלי בעוצמה, כולל סנטר, אף ומצח שחוטפים חזק. ויכולתי להרגיש כיצד שאר הגוף שלי "מנסה לעקוף" מלמעלה את הראש שנעצר לפתע בחולות, את הצוואר והגרון נמתחים בעוצמה לאחור – והכי חשוב: את מגן הצוואר עוצר מחלקה האחורי של הקסדה להגיע לגב. שנייה אח"כ הגיע האופנוע שמעליו התעופפתי, גורר אחריו את רגל שמאל שהסתבכה בין מיכל הדלק לכידון, ונוחת סנטימטרים ספורים מהגב שלי, תוך שהוא מקפל את הברך לזוית מכאיבה.

הכאב בפנים, בצוואר, בגרון היה כמעט בלתי נסבל. אבל הרגשת האימה מהמהירות שבה קרו הדברים, מעוצמתם והמעבר החד בין רכיבה ב"Comfort Zone" להתעופפות בלתי נשלטת, שיתקו אותי מפחד. ההרגשה כיצד המגן "עבד" בשנייה המדויקת שבה הייתי זקוק לו, הפחידה אותי. בעיקר בשל שאלת השאלות: "מה היה קורה אם הייתי ללא המגן?". דעתי הבלתי מבוססת והבלתי מלומדת היא, שהיה נגרם נזק אורטופדי חמור ומשמעותי מכיפוף הגולגולת לזוית חדה יותר של הצוואר אחורה – אל הגב.

אגב, למי שמעוניין – הסיבה ככל הנראה להתעופפות, הייתה איבוד אחיזה של האחורי בשל השקע הקטן שיש בתחתית כל דיונה באיזורים בהם רוכבים אופנועים רבים וג'יפים. ברגע שחזרה האחיזה עם הטיפוס בדיונה, לא היה הגלגל האחורי מיושר עם הקדמי- וביחד עם קצת סגירת גז מצידי (כנראה), האופנוע הטיח אותי מעליו ושוגרתי מעל הכידון אל תוך מדרון הגבעה. סוג של היי סייד אם נשאיל לרגע מתוך עולם המונחים של רוכבי הכביש.

לסיכומו של דבר, ממליץ לכל אחד מרוכבי השטח להצטייד במגן צוואר קשיח – לא משנה של איזו חברה, באיזה צבע או באיזו סגירה ונעילה. רק שלא יהיה מורכב מספוג בלבד! חייב לכלול משטחים קשיחים שיעצרו פיזית את תנועת הקסדה הבלתי נשלטת במקרים שכאלו. אני כבר לא יחפף בעניין…

בתמונה המצורפת: המצחייה, המשקף והאפון שנקברו ברגע ההתנגשות בחול הדיונה. שימו לב כמה עמוק חדר האפון פנימה. ורק לחשוב מה היה קורה אם הייתי מתרסק באנדורו בתוך סינגל כנגד סלע…Helmetwithdirt

מודעות פרסומת