אנפילד בולט 500: מחיר הנאמנות לנוסטלגיה

סיפורים סיפורים סיפורים. כמה מהם שמעתי מכם עד בלי די. אז נתחיל מהסוף וננקה זאת כבר ועכשיו מהשולחן כדי שכל יוצאי הודו, עם החיוך הזחוח למראה התמונות יירגעו כבר: תנשמו, תירגעו ותעשו איזו מדיטציה או משהו. כאן לא תמצאו תוכן עם ערגה לשבילים המתפתלים אל מנאלי, ולא יעלה כאן ניחוח של קארי וצ׳אפאטי מבין השורות. הכותב הלך ללימודים בתום הצבא, ולא טס לקצה השני של העולם כדי לעשן חומרים מעקמי מציאות ומעוותי תודעה. חומרים מהסוג שגורם לחלק מהרוכבים שם בחוץ, להיזכר ב"יכולות אגדיות ופנטסטיות" של האנפילד הבלתי נלאה, ולגלוש לסיפורי חוויות הזויות מהטיול שעשו בין מעבר הרים כזה או אחר. מצטער רבותיי החיים בסרט בוליוודי: אני הגעתי לאנפילד הזה כשאני חף מכל רגשות נוסטלגיים וללא הקסם שמהלך על כל מי שחזר מהמזרח.

Royal Enfield 500-4ועכשיו, כשהשולחן נקי בינינו, קצת סטירת מציאות קשה וכואבת: הרויאל אנפילד בולט 500 לא נראה ו"מעוצב" כאופנוע ישן ומיושן, הוא באמת כזה. הוא לא אופנוע במראה רטרו שנבנה בראי המקורות הדו גלגליים וחזרה לשורשים. הוא הוא השורשים. הבולט הינו חלק מהבסיס ההיסטורי של האופנוענות העולמית שהולך אחורה עד לתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת. אלמלא ההתאמות ההכרחיות שעבר כדי להתאים למכירה בשוק האירופאי כמו הזרקת דלק, מערכת בלימה קדמית הידראולית עם דיסק (מאחור נשאר בלם התוף) ועוד מס' עדכונים בסיסיים, הרי שהוא די דומה לאופנוע עליו מסתובבים כסהרורים המטיילים בהודו. אגב, אם לא ידעתם, הרי שהבולט של אנפילד הוא הדגם שמיוצר הכי הרבה שנים ברציפות בעולם האופנועים הבינלאומי, 75 שנים!  האמת? מרשים מאוד.

ולנאמנות המתמשכת הזו למסורת, בין אם מבחירה ובין אם לאו, יש מחיר. ההספק נמוך (27 כ"ס), הבלמים חלשים וחסרי רגש, תפעול המנופים גס, צורת המושב מוזרה ותנוחת הרכיבה מיושנת עד מאוד. למעשה, רק על ה-W800 של קאוואסקי, המתקדם טכנולוגית משמעותית מהאנפילד, זיהיתי תנוחת רכיבה דומה, שמשחזרת את אותו משולש כידון-מושב-רגליות. ואם נתעכב עוד רגע על עניין המושב: הוא קשיח ורחב ונראה כאילו יתאים היטב לרכיבה ממושכת, אבל אחרי 4 שעות רכיבה (ברוטו), ולמרות שאני מרופד היטב מבחינה פיזיולוגית, הרגשתי היטב את עצמות האגן בישבן. העניין הציק והצריך עצירת שחרור קצרצרה.

וכמובן, שיש נקודות אור חיוביות: אחת מהן היא מחיר הקנייה, 37,900 רופי ישראלי בלבד. והנקודה השנייה נעוצה בעובדה שהמתלים החלשלושים למראה מלפנים וזוג הבולמים המיושנים שמאחור, מעניקים נוחות מפתיעה שמאוד מתאימה לאופיו של הבולט. אורכו של האופנוע ומשקלו, מושיבים אותו באופן יציב בפניות ארוכות שנעשות על גבול המהירות הסופית שמאפשר המנוע (כ-120 קמ"ש עם המון סבלנות), ללא טלטולים או זעזועים מפחידים.

כדי שלא תחשבו שהכותב הוא סתם אידיוט ממורמר, אני חייב להבהיר: לא רק שמעתי סיפורי הודו מייגעים, לפעמים גם ממש הקשבתי להם. ולמרות שלא ביקרתי במדינה הזו מעולם, הבנתי לבד שהמונח "כביש" עושה חסד למערכת התחבורה שבין הערים הגדולות, ולרוב מדובר בסה"כ בשבילים כבושים. טענתם שהאנפילד דווקא מתמודד היטב עם העניין. אז ירדתי איתו לשבילים ביער צרעה ואחר שוב באזור יער יהודי תימן. ואני מודה: הופתעתי ונהניתי מאוד. לא להאמין, אבל הדבר הזה מתמודד היטב עם שבילים, גם אם הם מבוצבצים קלות וגם אם מעט מסולעים.

המתלים משככים היטב את המהמורות, וכל עוד לא מגזימים עם המהירות (בין 40 ל-60 קמ"ש בשבילים הפתוחים הרגיש לי בסדר גמור), הוא מספק את הסחורה ויותר. תוסיפו לכך צמיגים צרים, תנוחת רכיבה זקופה (אם כי לא נוח לעבור לעמידה על הרגליות בשל רוחב מיכל הדלק) וזוויות צידוד מרשימות לכידון, ותגלו שקל מאוד לעשות איתו את המתואר לעיל ובסרטון המצורף. העובדה שכל חלקיו עשויים מתכת ולא פלסטיק שביר, עשו את העניין לקצת יותר קל בכל הקשור למעצורים מנטאליים בפתיחות הגז. הסיבה היחידה שלא המשכתי בשבילים עד סוף היום הייתה בשל החשש שלי מהיתקעות בבוץ עמוק מדי או מתקר בגלגלים.

והנה, אני מודה: הפן הזה של רכיבת השטח, שפך אור אחר לחלוטין על האופנוע. מנקודה זו ואילך ועד סוף הרכיבה, הייתי הרבה יותר נינוח והרבה יותר מוקסם מהכלי. עם כל הציניות והאנטי לתרבות השאנטי שמביאים איתם לובשי השרוואלים מהודו, משהו הצליח לבסוף לחדור ללב האטום פנימה. לפתע, מתחת לכל קליפות התדמית ההודית של האופנוע, השמועות, הסיפורים והמראה המיושן, התגלה עבורי האופנוע שבו. מאותה נקודה, הפניות הארוכות בהן האנפילד היה יציב אך איטי, הסבו הנאה ממשית. הטרטור של מנוע הסינגל דרך האגזוז הרועש מדי (חליפי. הותקן על ידי היבואן. מיותר), נעלם. בשלב מסוים ברקע והצלחתי אפילו לשמוע קצת רוח של רכיבה אמתית, כמו פעם.

וידאו: צילום ועריכה – תומר "כRובי" ברעם

לא ברור לי למי מיועד הבולט. בהתחלה חשבתי שהוא יתאים מאוד לרוכבים מתחילים בזכות קלות התפעול שלו, גובה המושב הנמוך ואפילו בשל מחיר האטרקטיבי, אך היום כבר לא מקובל להמליץ למתחיל על אופנוע ללא ABS (אם כי זה די בולשיט. כשאני התחלתי לרכוב, רק לאופנועי יוקרה הייתה מערכת שכזו). אחר כך חשבתי על  רוכבים שרוצים פתרון תחבורתי זול לקנייה וזול לאחזקה, לשימוש עירוני נטו. אבל בעצם, לכך כל קטנוע עירוני בחצי מנפח האנפילד יתאים. גם יוצאי הודו שרוצים להיזכר באותם הרגעים מהטיול הגדול, לא ימצאו עצמם על הבולט כל כך מהר. מערכת הכבישים הישראלית טובה מספיק כדי לגמד את יכולות האופנוע. 100 הקמש"ים שהכלי מעניק בשיוט ברכיבה בינעירונית, לא מספיקים על כביש שטוח נקי מבורות ומכשולים, סלול באספלט בינוני פלוס, עם תנועת רכבים פרטיים שנעה לפחות ב-20 קמ"ש יותר.

אבל כל השאלות הללו בדבר זהות הרוכשים, ייעלמו בסופו של דבר אחרי שהללו יאזרו אומץ ויזמינו לעצמם רכיבת מבחן. הם יגלו שאומנם בבחינת כל מכלול לגופו, הם אכן מקבלים את שמשלמים עבורו. אך בתוך החבילה ובין השורות והחלקים, מקבלים ים של פאסון, המון צ'ארם ולא מעט קסם שגלום באופנוע. חוויה דו גלגלית די נקייה מאלקטרוניקה וטכנולוגיה מתקדמת. יש יגידו, אופנוענות טהורה ובסיסית. ואם רק ישכילו לרדת עם הבולט לאיזה שביל מזדמן, הרי שערך החוויה האופנוענית שהוא יעניק להם, יעלה לפסגות חדשות. גבוהות כמו ההימלאיה…

תחת הפריסקופ:

מנוע: צילינדר יחיד, 4 פעימות, 499 סמ"ק, מקורר אוויר, הזרקת דלק, 5 הילוכים

הספק: 27.2 כ"ס ב-5,250 סל"ד ו-4.2 קג"מ ב-4,000 סל"ד

משקל: 184 ק"ג

נפח מיכל דלק: 14.5 ליטרים

גובה מושב: 820 מ"מ

מחיר: 37,900 ש"ח

Royal Enfield 500-1

מודעות פרסומת