מודעות פרסומת
דלג לתוכן

החיה שבתוכנו

כתב: עמוס ברעם

החיה שבאופנוע מנסה את מזלה כל אימת שאנו מתניעים אותה. היא יפיפייה , מזמינה.
עושה קולות שקשה לעמוד בפניה . מטעה. כאלו שנותנים לך הרגשה כאילו אין עליך ואתה יכול לשלוט על החיה, להשתלט ולרסן אותה.
כל פעם מחדש , כל שיחה, אימון או מפגש אנחנו לומדים אודותיה יותר ויותר. נחשפים יותר ויותר עד שמגיעים למצב בו היא כמעט בת משפחה , חברה , אהובה . אנחנו מתחברים אליה, מתעוררים אליה בבוקר ונרדמים איתה בלילה. היא הופכת מרכז חיים נושא שיחה ומושא הערצה. החיה.
והיא רק ממתינה. מחכה בשקט . יש לה את כל הסבלנות שבעולם . היא חיה מיומנת. חדה . ערנית. עברה המון שיפורים , שדרוגים , תכנות מחדש . מגדילים לה את הסמ״ק, כ״ס, קג״מ, מומנט. מייפים אותה ,צובעים מחליפים מתלבשים לכבודה במיטב המחלצות הבטיחותיות הקיימות . חובשים כובעים מוזרים ועוד כל מיני תכשיטים .
כי החיה הזאת. שלנו. היא אחת היפות שיש ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנהוג את החיה המדהימה הזו כשאנחנו לא במיטבנו.
והיא .. מחייכת לעצמה. חיוך קר. מחכה לרגע הנכון. לשניה החסרה . לזחיחות הדעת הבאה. לעודף הביטחון העצמי. לשואו הבא. לסיבוב הנכון . לכתם המתאים. למבט המזוגג אחרי ששתינו. לעייפות החושים. היא איתנו כל הזמן החיה. החיה שבאופנוע . החיה שבנו.
ואנחנו חושבים שאנחנו מכירים אותה . שהצלחנו לאלף אותה . שהיא רגועה ושקטה . אנחנו משוכנעים שהצלחנו לרסן אותה ואנחנו בטוחים מכל פגע, בעוד למעשה אנחנו מזניחים לגמרי את החיה שבתוכנו . זו ההיא המסוכנת ביותר. הנחבאת אל הכלים . העולה על החיה שבאופנוע בכל פרמטר אפשרי , מסוכנת הרבה יותר. שקטה בטוחה ואחראית עד הטריגר הבא.

שמרו על החיות. הן בנפשינו .

מודעות פרסומת

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: