באנגלית, המילים "מדבר" ו-"קינוח" נשמעות אותו הדבר. יש לזה כנראה קשר קוסמי שלא ברור לבני האנוש של האדמה. עמוס ברעם ירד דרומה לממד אחר וחזר עם תובנות.
כתב: עמוס ברעם
"Where ever you look, You see yourself" כך כתוב בראש הר הגמל, בתצפית המשקיפה על היקום. גרנד קניון בזעיר אנפין. כך זה הרגיש כשלפתע מתוך רחובות העיר מצפה רמון, התחיל להתגלות המכתש. ״פעם הבאה צריך לבוא מוקדם בבוקר בזריחה או אחר הצהריים, לקראת השקיעה״ עדכנתי את ספיר שאיתי.
אבל יש נסיבות מקלות. כשאתה קם בבוקר ולא יודע היכן לאכול תבשיל מרק אורגני אסלי מקורי .
אז אתה נוסע למצפה רמון. שם, בין השופרסל לבין החומוס, התמקמה לה מסעדונת מקומית עם דברים טובים ואורגניים. אך כשנוסעים לאכול תבשיל אי אפשר לבוא בזריחה וגם אי אפשר להגיע בשקיעה. כי במצפה, כמו במצפה, בשקיעה נותנים לעניינים לשקוע אל מול הנופים הכי יפים במדינה.
רוכבים דרומה
העננים קצת משבשים את התאורה בדרכים דרומה אבל התרוממות הרוח כשיוצאים מאיילון דרומה, מפצה. יד מרדכי עוד מנומנמת. רק נהגי המוניות של אשקלון התאספו בקפה ועסוקים בקומבינות עם 
נתיבות, שדרות ודימונה. ״7,000₪ הורדתי לבן-זו…״ וגם "מה הוא חושב לעצמו תפס פראייר?"
כשהוא התחיל להסביר מה הוא יעשה לאימא שלו, קמנו והלכנו כדי לא להיות שותפים לפשע.
הדרך לצאלים יפה. מה זה יפה? כל יום יותר יפה מהיום הקודם. רק לפני שבוע רכבנו וחזרנו וכאילו לא נודע כי בא אל קרבנו. הדרך משתנה עם הצבע. והיום זה כאילו אוטוטו קריר וגשום ואפור וכחול וככה גם הדרך. מפנקת אותנו. אנחנו שועטים בתוך השקט ומפרים אותו. התנועה די דלה. יותר רוכבי אופניים מאשר כלי רכב.
הנגב מתעורר. המדבר משנה גווניו. אנחנו נוסעים בתוכו וכל פעם מחדש כמעט הולכים לאיבוד בתוכו. פה מפספס פנייה. שם לא שם לב בכלל. האין סוף הזה מהפנט. כובש. המון שלטים חומים בצד הדרך. מצפה כזה. מצפור כזה. אבל היום מעונן. מצונן. הראות לקויה .
צאלים – שדה בוקר – מצפה רמון. המדינה נגמרת תחת הגלגלים צ׳יק צ׳אק. יום שישי. מרכז מצפה כמרקחה. 24 אנשים צובאים על כיכר העיר, תופסים כל חלקה טובה בה. אווירת קרנבל. תפסנו יום טוב.
כמעט
אנחנו לא ממהרים. רוכבים בניחותא. די מפחיד לרכוב ככה אבל פוקחים 8 עיניים. קבוצת רוכבי אופניים מולנו בכביש המוביל לירוחם והם יורדים לעבר גשרון. הכביש הולך וצר ומאחוריהם שיירת רכבים 5-6 במספר והכל רגוע לחלוטין.
לפתע טנדר יוצא מהשיירה ומתחיל לעקוף את כולם. למה לכל הרוחות? אני מולו בנתיב על מסלול להתנגשות. אני מאט מאוד והוא חוזר לשיירה. סליחה הוא עושה עם היד. מה עוזרת הסליחה מה? רבאק! אם הייתי רוכב במהירות טיפה גבוהה יותר … גם סליחה אמתית לא הייתה עוזרת . למה ככה?
שדה בוקר – ירוחם – דימונה
יום שישי. המדבר מתכונן לשבת. הוא פורס מעליו מפה עם עננים ופותח מזגן על קירור.
אוטוטו דצמבר ואנחנו לבושים כאילו אנחנו במרוקו ביוני. המהירות בה הנופים מתחלפים -. איך האין סוף מתקרב כל כך מהר והצבעים והשקט מתחלפים ברעש המולה וצבעים אחרים בגוש של דן. המהירות יורדת והלחץ עולה.
כבר בא לי לחזור לשם. אפשר להישאר שם. גם אם אתה כאן.
היופי הוא שזה בסה"כ מרחק שעה רכיבה. שעה.