דלג לתוכן

לגג הארץ וחזרה



רכיבה לאחת מנקדות התצפית המרהיבות והמיוחדות שמשקיפות על מרכז הארץ, במסגרת טיול בחבל בנימין, על קו מודיעין – טלמונים  – אריאל. טיול קצר של פחות מ-100 קילומטרים, באזור שרבים מאתנו לא ביקרו בו מעולם, ואלו שכן, בד"כ לא עשו זאת עם אופנוע, אלא דווקא עם ג'יפ סיור ועל מדי צבא…

בשישי האחרון (12.5.17) יצאנו מתחנת "דלק" שעל כביש 443 לכיוון מזרח, הממוקמת ממש לפני צומת שילת, בואכה מודיעין. בצומת שילת פנינו שמאלה לכיוון צפון, חצינו את המחסום הצה"לי, ונכנסו לעולם שלרובנו היה לא מוכר. עולם בו יש כבישים מפותלים לרוב, רובם במצב טוב מאוד ועם מעט רכבים. וכשיש כאלו, הם לרוב לא עם לוחית רישוי ישראלית. יחד עם הנופים הנפלאים, מתקבלת אווירה של חו"ל. ומדובר על 20 דקות מתל אביב, כן?

הניווט קליל ולא מסובך מאחר וככל שמעמיקים, יש יותר ויותר כבישים שהכניסה אליהם אסורה ובכך מצטמצמת האפשרות לטעות בדרך. בכניסה לכבישים הללו ישנו שילוט המזהיר ישראלים בכיתוב ענק, לבן על גבי אדום: " מנקודה זו המעבר אסור על פי חוק לאזרחים ישראליים".

הכיתוב מאיים, השילוט המפורט בעברית, אנגלית וערבית, מדגיש את הסכנה. הידיעה שרוכבים באזור הנחשב ל"שטחים כבושים" ומהווה לאחד מהמקורות העיקריים לסכסוך ולטרור, גורם בקלות לתחושה כי הסכנה בו לישראלים יהודים, גדולה יותר מבשאר חלקי הארץ. אבל ככל שרוכבים שם יותר, השלטים הופכים לחלק מהנוף מאחר ואין שום תחושת סכנה באוויר.

לאחר חציית השער של הישוב טלמון, טיפסנו בעלייה חדה אל פסגת הר חרשה, שם ממוקם מצפה "גג הארץ", בגובה של כ-800 מטרים מעל פני הים. הנוף מרהיב. התצפית רחבה ובמזג אוויר טוב, רואים את תל אביב והים. מצפון אפשר לראות עד נתניה ובדרום לתצפת מעבר לראשון לציון. טל המוביל אומר, שבחורף כשיורד שלג, זו הנקודה הטובה ביותר לבוא אליה, מאחר והמקום קרוב מאוד למרכז ונהנה מיותר שלג מאשר בירושלים. Suzuki-Israel-riders-trip-13-5-2017

שפכנו לתוכנו לתוכנו 2 סירי קפה שחור מבושל היטב, כמה חטיפים מתוקים ופיצה (!) שמישהו הביא. חיוכים למצלמות שתיעדו קצת נוף והרבה סלפי, והמשכנו לכיוון בית אריה בקצב הולך וגובר. הטיול היה קצר והסתיים  בארוחת בראנץ' בקונספט מגניב ב"מרכז קולינרי – אמה" אשר בישוב ברקן, ממש קרוב לעיר אריאל שעל כביש 5.

הרעיון של טיול למיטיבי לסת, אינו חדשני ואינו מקורי. אבל הוא תמיד מענג. בעיקר כשהרכיבה לא הופכת למטלה מתישה, אלא מסתיימת בטוב טעם וביציאה חזרה הביתה ולסוף השבוע, בשעה מוקדמת יחסית. למעשה, ב-13:30 כבר היינו בבית. ולא פחות חשוב – הרי שעכשיו, כשאני מכיר ויודע את המסלול, אני מתכוון להוביל גם את רוכבי מוטו גוצי ורוכבי אפריליה, לאותו הטיול בדיוק…

השתתפתי כרוכב מאסף וצילמתי את הסרטון הבא עם מצלמת ה-Contour Ion 4K את הרכיבה כולה מעל גבי סוזוקי DL1000 V-Strom. את הטיול הוביל טל, שהתגורר באחד מהישובים באזור במשך כ-8 שנים, ורוכב כיום על בנדיט 600 קפה רייסר. הטיול היה בחסות "עופר אבניר", והשתתפו בו רוכבי אופנועי סוזוקי בלבד, בעיקר מדגמי הנייקד.

6 תגובות בנושא “לגג הארץ וחזרה כתיבת תגובה

  1. הכל טוב ויפה אבל כשהחלטתי לתור את אוניברסיטת ביר זית נהייתי עבד הממהר (בשירו של שלוימלה קרצי)
    רוצה לומר – לבד או בצוות – תמיד שיהיו לך כו"ס עודפים אחרת יצרצרו אותך

  2. עכשיו כשאתה מזכיר את זה, אני חושב לעצמי שאולי היה כדאי לספר שלמוביל היה תחוב אקדח מאיים בחגורתו. אבל עלינו הוא לא איים וכלפינו הוא לא נפנף בו, כך שהרגשנו בטוחים לצידו.

  3. רוכב הרבה בכבישים הנהדרים של השומרון, גם לבד.
    ראוי לציין שתצפית גג הארץ לא זמינה בשבת כי אין כניסה לטלמון (יש שמועות שעם אופנוע אפשר, אבל זה לא מנומס).
    בגלל שאני רוכב לרוב בשבת, גיליתי את הר חרשה לא מזמן ומאד אהבתי את המקום.
    מהצד השני של הישוב (המזרחי), יש תצפית מרשימה על רמאללה.

  4. הכל טוב ויפה , אבל אופנוע כביש בישראל זה מתכון לאלמנות צעירות.
    פה אין תרבות כביש. ומסוכן בעיקולים.

    בואו לשטח! הרבה יותר מעניין אתגרי וטוב..

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: