מוטו גוצי V7 רייסר: לאחר 15 שנות רכיבת סופרמוטו ושטח, הוא היה האופנוע שהחזיר וגרר אותי שוב למחוזות הרכיבה בכביש. הצליח לשכנע אותי לעשות זאת מבלי שרכבתי עליו אפילו מטר אחד. זה היה באמצע 2015 כשעשינו עסקת חליפין הוגנת: המראה שלו קנה אותי ובתמורה, אני קניתי אותו. טור מסכם לאופנוע סופר מיוחד, עם תיאור השינויים שנעשו בו.
אופנוע שהוא קסם
הבסיס הוא פשוט אך נהדר. חסר רק מעט את הפלפל הנדרש כדי להיות בעל אופי פיקנטי, כראוי לעיצוב הקפה רייסר בו הוא מתהדר. אבל לאופנוע המוטו גוצי V7 רייסר, יש קסם אדיר שאפף אותי מחדש בכל פעם שהסרתי מעליו את הכיסוי מתחת לבית.
כשכתבתי על הבחירה במוטו גוצי הנ"ל והסברתי מדוע בחרתי לרוכשו ("אני קפה רייסר"), התרגשתי כילד מתלהב וכתבתי עליו "…הוא מכניס אותי לרכיבה בסרט רטרו ישן, טוב ורגוע – בלי פצצות, בלי מתח ובלי מסתורין. אופנוענות נטו. נקייה לחלוטין. כמו פעם… נוסטלגי לגמרי. ואני נהנה ממנו מאוד. בכל סוף שבוע ואפילו ברכיבות קטנות שגנבתי באמצע השבוע לעבודה, כי לא יכולתי להתאפק".
וההרגשה הזו לא הפסיקה עד הרכיבה האחרונה. גם עכשיו, למרות שכבר נמכר ואינו ברשותי, אני כותב עליו בהתלהבות. הגוצי השרה אווירה מרגשת בכל פעם שהנעתי אותו לקראת רכיבה. הוא נדנד עצמו ואותי בעדינות ימינה עם כל פמפום של הגז, וצמרר בכל פעם מחדש. והוא היה מיוחד – מאוד מיוחד – ברכיבות המשותפות שלנו יחדיו. גם כשעמד לבדו ודיגמן את הסגנון שלו לעיני כל, תוך שהוא זוכה לתשומת לב ענקית מהסביבה.
קפה רייסר אמיתי
השקעתי בו לא מעט כדי שיגיע לתוצאה שתרגיע את השיגעון הפרטי שלי בכל הקשור למראה "הנכון" לאופנוע קפה רייסר. למרות שהוא אחד מהדגמים הבודדים שמציעים לבעליו מראה שכזה "ישר מהקופסה", הרי שהרגשתי צורך ללטש רק עוד קצת את היהלום שעיצב גאלוצי, כדי שיתאים לפנטזיה הדו גלגלית שלי. במקביל, לא התעסקתי בכלל בשיפור יכולות המנוע ו\או המתלים. פשוט לא ראיתי בכך טעם.
הנה רשימה מקוצרת ככל האפשר של השינויים שבוצעו בו:
מגן הרוח הקדמי המקורי וכיסוי המושב האחורי העשוי פלסטיק, הוסרו. בכך נחשפה גיבנת 
העור של המושב המהווה את אחד המאפיינים הבולטים והבסיסיים ביותר של אופנועי הקפה רייסר. גם הכנף האחורית הענקית הוסרה, עם המאותתים ואור הבלם האחורי, ובמקומה הותקנה מחרשה של סדנה איטלקית שנועדה לשאת את אור הבלם האליפטי, זוג המאותתים ולוחית הרישוי. שום דבר מעבר.
דודי הפליטה המקוריים הוחלפו לכאלו מתוצרת Arrow, היישר מהקטלוג הרשמי של מוטו גוצי, עם הכיתוב המאיים והמבטיח גדולות: For Race Use Only – למרות שהם בהחלט לא היו רועשים יותר באופן מהותי.
פרופיל נמוך לאופנוע מוטו גוצי V7 רייסר
"…ישנם כמה דברים בעולם שאף אחד לא צריך באמת, ואופנוע אדום מבהיק, בעל פרופיל נמוך… הוא אחד מהם. אבל אני דווקא רוצה כזה. למעשה, יש אפילו ימים שאני מאמין לחלוטין, שזה הכרחי לקיומי…".
כך כתב האנטר ס. תומפסון והניח עבורי את קווי המתאר ל"איך צריך קפה רייסר להראות".
הסרת מראות
ולכן, כחלק מהרצון שלי להגיע לאופנוע בעל פרופיל נמוך ככל האפשר, בו יש מעט חלקים ש"בולטים" מעל לקו העליון של מיכל הדלק, עסקתי בכך באדיקות וביצעתי שלל שינויים קטנים ועיצוביים כדי להגיע לכך:
הסרתי את המראות והחלפתי אותן בזערוריות ובלתי יעילות שמתחברות במקום משקולות הכידון. ידיות הקליפ-און הורדו גם הן ב-3 ס"מ למטה, במורד הטלסקופים. זרועות המאותתים, מלפנים ומאחור, קוצרו.
באמצעות החלפת התושבת של הפנס הקדמי באחרת, הפעם מסדנה באנגליה, ירד הפנס הקדמי ב-3 ס"מ מטה ולוח השעונים כולו "נשכב" כדי להיות בקו זורם שממשיך את המשולש העליון. בדיוק כמו אופנועי הספורט של מוטו גוצי משנות ה-70'.
מיקום חדש
מיקומו החדש של לוח השעונים בקצה המשולש, יצר רווח מכוער בין המשולש לשעונים. רמי לוי, אביו של שי לוי, עמל וטרח שעות ארוכות בסדנה שלו במושב בית הלוי (יש כאן סדרתיות מסוימת, שמים לב?), כדי ליצור לוחית מתכת חדשה.
בדייקנות רבה ובסבלנות אין קץ, הוא כופף, ריקע, מדד וחתך, ויצר בלוחית החדשה מיקומים לנוריות ה-ABS ובקרת האחיזה של האופנוע, וכן פתח נאה למראה בעבור הסוויץ'. לא להאמין שהתוצאה הסופית היא עבודת יד ולא תוצר של קו יצור ממוחשב. זהו המקום לשלוח שוב תודה לרמי ולבנו שי, על העזרה והתוצאה המעולה.
אחרית דבר
והתוצאה כאמור, לטעמי הפרטי והיחידי שקובע, הייתה מרהיבה. לא פחות. האופנוע, עם מנוע בנפח 750 סמ"ק, היה בעל מראה של כלי קטן, צר, נמוך ונראה קלאסי, קרבי וספורטיבי כאחד. והכל במונחי אופנועי שנות ה-60', כן? הוא ריתק את כל מי שראה אותו לראשונה, ותמיד הניב שיחות מעניינות עם הסובבים אותו. מביני עניין בעולם האופנועים וכמובן שגם מחוצה לו, חשבו לתומם כי מדובר על אופנוע אספנות ששופץ למשעי, ולא האמינו כשסופר להם שמדובר על אופנוע בעל מערכת הזרקת דלק ומערכות בטיחות מתקדמות.
מוטו גוצי V7 רייסר – זמנו הגיע
כמה שאהבתי אותו, עדיין זמנו הגיע, והוא היה צריך ללכת לאחר. נפלה לידי הזדמנות להניח ידיי על אופנוע אחר, מיוחד מאוד עם מורשת הסטורית מרהיבה, וקפצתי עליה כמוצא שלל רב. עם זאת, המקום בחניית האופנועים שלי מוגבל, וכך גם הסבלנות של אשתי לעניין והתקציב שלא מאפשר להחזיק שני אופנועים.
אחרי רצף השתפכויות רגשניות סביבו, כבר ברור לכם הקוראים שכדי שתהיה סיבה למכור את המוטו גוצי, צריך אופנוע מיוחד יותר שירגש אותי ברמות חדשות. אופנוע שייכנס בקלות לוואקום ולחלל שישאיר אחריו הרייסר. אופנוע שיהיה מספיק מיוחד ומרטיט נפש (עבורי), כדי לוותר לטובתו על אופנוע יפה שכזה ומקסים כל כך.
ועל אותו אופנוע "מסתורי", בפעם הבאה.
בינתיים, רגע לפני גלרית התמונות הצנועה – סרטון מזכרת. צולם לפני כשנה במהלך מרכיבה בטיול עם חברים לים המלח: סיבוב של כ-400 ק"מ שכלל גם לינה במצוקי דרגות.
יצא יפיוף.
המראות מאיפה?
יצרן אנונימי, כנראה סיני. נרכשו דרך eBay