אופנוענים ישראלים בשכם הפלסטינית ובלי פוליטיקה: רכיבה נטו

להכניס אופנוענים לשכם נשמע כמו משימת התאבדות לכאלו הנתפסים ממילא כמתאבדים בעיני האוכלוסיה, לא? זו הייתה יוזמה של מועדון האופנועים, ובראשו היו"ר האגדי דאז, טוביה לייבוביץ' ז"ל, שקיבלו הזמנה רשמית מראש העיר שכם, חאסן שאקה. בגדול, הרעיון דיבר על שיירת אופנוענים ישראלים שחוצה את העיר שכם, ומאובטחת על ידי שוטרים פלסטינאים חמושים בקלאשניקובים. היה מעניין…

הטקסט הקודם על טיול רוכבי סוזוקי ("לגג הארץ ובחזרה") אל מעבר לקו הירוק, עורר לא מעט דיונים בדבר 'הסכנה המיותרת' כך טענו אחדים, שברכיבה באיזורים מועדים לפורענות שכאלו. הויכוחים בזעיר אנפין הללו, זרקו אותי אחורנית בזמן לתקופה שבה חשבנו שיכול להיות גם אחרת. כשהאמנו שהשלום הוא ממש מעבר לפינה, ואוטוטו נוכל לצאת לאירופה ברכיבה רצופה על גבי האופנוע. אז חשבנו…

חפרתי קצת אחרי שהרכיבה האחרונה הזו עוררה זיכרון קלוש, ומצאתי כמה ממצאים מעניינים.

אופנוענים פורצים דרך לשלום

זה היה בשנת 1999. רכבתי יחד על גבי הקאוואסקי ER-5 שלי יחד עם חברתי (היום אשתי) כמורכבת, ויחד עם אחי כשהוא על סוזוקי GS500, כחלק משיירה בת כ-500 רוכבים, לעיר שכם

שבגדה המערבית.

זו הייתה יוזמה של מועדון האופנועים, ובראשו היו"ר האגדי דאז, טוביה לייבוביץ' ז"ל, שקיבלו הזמנה רשמית מראש העיר שכם, חאסן שאקה. הרעיון היה ששיירת הרוכבים הבלתי משוייכת פוליטית של המועדון, יהיו דוגמה לדו קיום ולסיכוי לשלום ולחיים משותפים של שני העמים יחדיו, באיזור המסוכסך שלנו. סגן ראש העיר, עדנאן דיראלי, אמר אז בנאום כי "העיר שכם פתוחה בפני כל הישראלים מעתה ואילך". והיינו כחולמים…

השיירה הובלה דרך רחובותיה הראשיים של העיר כשהרוכבים מרשים לעצמם להשתחרר ולרכוב אפילו ללא קסדות, שכן החוק הישראלי לא חל בעיר הזו. התפתלנו דרך הרחובות שנסגרו לכבודנו מתנועה, תוך דילוג על שכונות המצוקה הבעייתיות,  כשהכל בליווי צמוד ונרחב של המשטרה הפלסטינית החמושה בקאלשניקובים.

אופנוענים במרכז האושר לילדים

הרכיבה הסתיימה ב"מרכז האושר לילדים" – סוג של מתנ"ס גדול עם מדשאה נרחבת ומקום חנייה לכולם, ושם נערכה סעודה על חשבון המארחים שכללה פיתות, חומוס, שיפודי קבבים על האש ושתייה קרה (אני זוכר שהיה יום חם במיוחד). לפני הארוחה, נישאו נאומים בדבר השלום

במזרח התיכון ועל תחילתו של עידן חדש ביחסי השכנות בין היהודים לפלסטינים. אחחח… כמה תמימים היו כולם. אבל גם כמה אופטימיים היינו.

מבלי להכנס לפוליטיקה, שאין מקום באתר זה עבורה, אני חייב לספר שאחרי שפגשנו את "הצד השני" באותה הרכיבה, שינינו ולו לתקופה קצרה, את גישתנו כלפי העם השני. חשבנו והרגשנו שאלמלא השנאה והזעם שהפוליטיקאים משני הצדדים מטפטפים השכם וערב לבני עמם, יש סיכוי גדול שהיינו מגלים ש"בני הדודים" שלנו, הם באמת, סוג של קרובי משפחה. מה שגילינו באותה רכיבה היא, שחוץ מהשפה, הם דווקא מאוד דומים לנו…

וידאו

מצאתי את כתבת הוידאו הבאה של AP שסיקרה את אותו ביקור בשכם, סריקה של כתבה שהופיעה למחרת בעיתון "ידיעות אחרונות", ואפילו כמה תמונות שצולמו על ידי אופנוענים שהשתתפו בטיול.

הקליקו להגדלה:

הסרטון של AP:

וגם

הפגנת רכיבה: גבר אמיתי לא מרים ידיים