חבורת הדרדל'ה ירדה לסופ"ש רגוע בחאן שנחשב ל"מפנק". החאן לא רחוק מספיק לעייף מהרכיבה ומצד שני לגמרי קצת אחרי סוף העולם. טל ממליץ הפעם על נווה מדבר באמצע השיממון של השגרה היומיומית המפרכת.
כתב: טל קורן
הכביש מניצנה הופך לאספלט פטרולים, שהופך לדרך עפר, וגם ממנה אנו יורדים לפני הכניסה לעזוז. משוטטים 2.5 קילומטר לתוך נחל מדברי עד הכניסה לחאן. בחניון בחוץ כבר נערמו רכבי ליסינג רבים ונוברישים עירוניים, שעשו הסבה לשרוואל או ללבוש סיירים מנוסים, וסוחבים ציוד בעגלות שטח ייעודיות לתוך המתחם הרחב. המקום מרגיש כמו ארמונו הלא צנוע של פטרון מרוקאי מכובד לפני כמה מאות שנים. קבוצת אופנועים נוספת כבר פרקה ציוד והשאירה אופנועים יקרים ללא חשש תחת שמש מדברית.
פרקנו ציוד וקיבלנו חדר חימר במרכז הקומפלקס המסודר עם קמין קטן ללילה. חלונות רחבים שהופכים את החדר לאקסארה מאוורר בימי הקיץ החמים פונים לפינת זולה פרטית משלנו.
בכיכר העיירה מדורת תמיד דולקת ובפאתיה שלושה קומקומי תה וקפה מלאים תמיד. סביבה פינות ישיבה והמון פינות חמד לקבוצות פזורים בכל המתחם.
ערב יורד וצוות המקום הצעיר מדליק שורה ארוכה של עששיות שמן ויוצא לפולחן פיזור אור חלוש במתחם. המחיר היקר לארוח, כולל ארוחות ערב ובוקר טובות. כל הכפר עמוס טיילים שסיימו להתרענן במקלחות המפנקות, וכולם מתכנסים למאהל האוכל המרכזי. המוני הורים צעירים ופרחחיהם הפעוטים שבאו לברוח משגרתם הכותשת עסוקים יחד איתנו בפרוק מגשי מתכת עמוסי אורז ובשר כבש.
שחר קפוא עולה ולאט לאט צצים חרדוני אדם, רובצים ומתחממים בשמש.
קשה לקום ולהתנתק מהמיני סיני שנוצר פה. אומר לעצמי שפעם הבאה אני חייב לבוא לשני לילות. לפחות.
בקיצור, מומלץ. צאו לפרמט את ההרד-דיסק מדי פעם. עדיף באמצעות טיול רכיבה למקום.
המחט הפנימית עלולה לגרום לשריטות אם היא לא נחה מדי פעם.
השאר תגובה