רגלית המורכב האחורית, זו שמצד ימין, היא השריד היחידי שנשאר אצלי מאופנוע הסוזוקי שנשרף לי בחניית הבית ביולי השנה (הסיפור המלא, כאן).
שמרתי דווקא את תושבת הרגלית הזו משתי סיבות: 1. היא זו שנשארה בצורה הכי קרובה למצבה המקורי משאר חלקי האופנוע, כשרק הרגלית מעוותת קלות בשל החום. 2. עדיין נותר חלק קטן משלדת הזנב המותכת, מחובר אליה. מדגימה בעיוות הגדמים משני צידיה, את עוצמת הלהבות שאיכלו אותה.
מזכרת ממוסגרת
לאון חפץ, אושיית רשת עולה, לקח את הרגלית כדי לעשות ממנה מזכרת שתנציח את מורשת ה-GSXR, הפרוייקט ואת המקום שמילא לי האופנוע המיוחד הזה בלב. לאון ניקה את הרגלית מהפיח הרב שכיסה אותה, פירק אותה לשלוש הגורמים המרכיבים אותה, על מנת שניתן יהיה להציגה, ומסגר את כולם על רקע שחור. לתחתית המסגרת הצמיד לוחית מתכת קטנה עם הכיתוב: "הג'יקסר של כרובי 1986-2018 ת.נ.צ.ב.ה R750".
בטקס קטנטן ומרגש אצלי במשרד בעופר אבניר, הוא מסר לי את המזכרת. חן אביוב היה שם כדי לתעד את המסירה. תודה לאון!
עבורי באופן אישי, שימש אופנוע הסוזוקי הזה גם כמקום האחסנה של הנשמה שלי. היא הייתה קבורה שם עמוק בין קורות שלדת האלומיניום הדקיקות. אלו נמסו (!) בחלקן הגדול מעוצמת האש והלהבות, התקפלו ואף התאדו ונעלמו..
מעבר להשקעה הכספית הרבה באופנוע לאורך השנתיים האחרונות ובשיקומו למצב שאפשר רכיבה ספורטיבית כלשהי, הרי שהוא היה עבורי בעל ערך סנטימנטלי גדול. הן מבחינה אישית-היסטורית, שכן זה היה האופנוע אשר דחף אותו לעולם הדו גלגלי כשהייתי בשנות העשרה לחיי, והן מבחינת ההנאה שהוא הסב לי. להמשך…
השאר תגובה