חבורת רייסטראק הישראלית יצאו לרכוב במסלול מיזאנו. שי לב מספר על החוויה של גז פתוח לרווחה כשהגוף נמצא לצד האופנוע, הברך נעוצה האספלט וה-GPS מראה מהירות גבוהה מ-200 קמ"ש.
כתב: שי לב – רייסטראק
שעת סיפור על האהבה האיטלקית החדשה שלי. קפה ויצאנו לדרך.
או בשבילי: להזכר איך מרגיש מודרך בפעם הראשונה שהוא לפני ואחרי הקורס בסרס.
נסענו לשלושה ימי רכיבה במסלול המטורלל הזה כדי לנסות ולהבין איך זה מרגיש להגיע לקאמפ נואו לשבת באצטדיון, לחוות את העוצמה המשכרת הזו ואז ולעלות לשחק טורניר שפרוס על פני שלושה ימים.
זה כמו לעלות למכה ולהעביר דרשה.
אמנם פספסתי פנדל ואין לי מושג בקוראן, אבל למי אכפת? אלחמדולילה היה מדהים. איך אפשר בכלל להסביר את התחושה? אני מנסה:
מיזאנו הוא מסלול קל יחסית למסלולים בארץ וביוון, גם פיזית וגם תשתיתית ואחרי אימונים חוזרים ונשנים במסלולים טכניים כמו פצאל וסרס (ויסלח לי מוטורסיטי על הנאסקריות שלו), לעלות על מסלול שמבקש ממך בגדול לזרום ולפתוח גז וכמה שיותר ממנו – וואלה – קל. כאילו, לא קל אבל פתח ת'גז גבר.
במסלול מיזאנו התשובה לשאלה כמה גז היא אחת: עוד.
לצורך ההמחשה הגז שלי הביא אותי ל-216 קמ"ש מג'ופסים (GPS) על אייפקס של פנייה 11. לצורך המציאות של הרוכב היומיומי, אם היתה מופיעה לי מהירות בסקאלה על הדשבורד – זה היה מראה 245 קמ"ש על אייפקס. (שונה וקוצר יחס ההעברה מהמקורי). נסו לחשוב על 245 קמש בשעון של האופנוע שלכם עם הברך ברצפה. מקצוענים ב-600 סמ"ק? עוד 20 קמ"ש בכל התהליך. 1000-ים? עוד 35.
כמה זה מהיר? כל האופנוע רועד ולא בגלל המהירות, אלא כי הגוף בחוץ עם הברך והכל רוצה להתלש, יחד עם הידיים שמחוברות לכידון ומשם הדרך לנענוע נעים במהירות גבוהה.
עם כוח גדול באה אחריות גדולה
לא צריך לדאוג (ולך תצליח לא לדאוג) – עם כוח גדול באה אחריות גדולה ועם מהירות גדולה באה גם יציבות גדולה, וככה יוצא שנענוע קטן עושה יותר שמות בראש שלך מאשר באופנוע עצמו.
רק ביום הרכיבה השלישי המוח שלך מאפשר מתחיל להבין שהכל בסדר, אפשר לגהץ פה פניות כאילו אתה גונב את הכיכר עם המכונית של אמא ליד הבית. כנס מוקדם יותר, תחזור אל הגז, תעלה על האייפקס עם הקדמי ואז תפתח את הגז עוד יותר ותעלה על המדרכה החיצונית בדרך על האושר. רק לא לשכוח לנשום.
איפה שאלופי עולם אוכלים אספלט לארוחת בוקר
ברקע (או בפרונט, תלוי כמה אתם על קוצים) רצה ההקפה המהירה שלי משלושה ימים של חלום, איפה שאלופי עולם אוכלים אספלט לארוחת בוקר…שווה לשים סאונד ולהבין כמה גז לתת צריך כדי שהמסלול הזה יתחיל להראות הגיוני.
ומפה מתחילה המחלה: אתה חוזר הביתה, מכין קפה ומסתכל על ההקפה המהירה שלך ואומר לעצמך – ראבאק, יש לי חשבון פתוח פה…
אהלן, אני שי ואני לוקה ב-PMT.
(פוסט מיזאנו טראומה).
קצת מספרים במסלול מיזאנו:
- זמן הקפה שיא של 1:47.6
- זמן אידיאלי של 1:46.8 אם מחברים את הסקטורים הכי טובים.
- מתוך 200 רוכבים באירוע היום 35 רוכבי 600 סמ"ק
- הזמן שלי דורג במקום השלישי מבינהם. סך הכל מבסוטה.
- שני סטים של צמיגים הספיקו לכל הגז הזה.
אחרית דבר: תמיד נשאלת השאלה כמה עוד אפשר לשפר? אז אלוף איטליה עושה 1:40.5 על אותו אופנוע, רק עם עוד איזה 20 אלף יורו שיפורים וצמיגי קוואליפיינג. שטויות, רק 7 שניות מהיר ממני 🙁 הלכתי למות ביי.
תודה לכל חברי המסע המשוגעים עם תעודות שהצטרפו אלי, בלעדיכם זה היה פחות בהכל.
סרטון הקפה:
ובאותו נושא:
טיפ: מה למדתי בתוך 20 דקות של רכיבת מסלול ?
ישראלי בקורס רכיבה אמריקאי על מסלול יווני