עולם הספורט המוטורי חוזר למסלול – כך החליטו במשרד הבריאות יחד עם משרד הספורט. אבל כיצד זה בא לידי ביטוי באופן מעשי? השתתפתי ביום המסלול הראשון שאחרי הקורונה, ושרדתי את החום של הבקעה כדי לספר.
הקדמה: החזיקו אותי רגוע
יום המסלול האחרון שבו השתתפתי (מוטורסיטי, 2.3.2020), הפך להיות לזיכרון רחוק ומתוק ברגע שהוכרז על סגר מתמשך. זאת, בשל נגיף הקורונה שהשתולל בעולם ודילג מעל גבולות ארציים ופוליטיים. שדות תעופה נסגרו, אנשים הוכנסו לבידוד, ומעל מיליון עובדים ישראליים הושמו בביתם מבלי יכולת לעבוד. מתקני הספורט המוטורי, נסגרו גם הם והפעילות בהם נאסרה.
יום המסלול דאז ועוד רכיבת שטח אחת שהספקנו לעשות שבוע לאחר מכן תחת המגבלות (ובניגוד לאיסור), "החזיקו" אותי רגוע למשך שבוע וחצי-שבועיים. אבל החשק לדו גלגלי חזר ובמלוא העוצמה. חזרתי לרכוב על אופניים בתדירות כמעט יומית, בשבילים באזור הבית, מחזיק אצבעות לכך שהכושר שאני בונה, יהיה בשימוש תוך זמן קצר.
אבל זה לא קרה. קורס מסלול נוסף ביוון אליו הייתי רשום ובינתיים התבטל, נראה כמו חלום שמתרחק והולך. אופנוע השטח העלה אבק במרכז האחסנה במודיעין והחץ הכחול הפך לאופנוע היומיום שלי איתו התנהלתי לעבודה ובחזרה.
גם לקורונה יש סוף
לפני קצת יותר משבוע, החלו ההגבלות להשתחרר. איסורים ירדו בקצב מעודד ולמען האמת, גם בלעדי ההודעה הרשמית, עמישראל שחרר אותן בעצמו והמשמעת האזרחית החלה להתרופף. בגל השני של ההיתרים, הוכנסו גם הספורטאים היחידניים שאינם משתתפים בספורט קבוצתי. אומנם אני לא רוכב מתחרה וכבר פג תוקפו מזמן של רישיון המרוצים שלי, אבל כשמשתמש די כבד במתקני ספורט מוסדרים (מסלולים), קפצתי על העגלה וראיתי עצמי כאחד מהחוגגים לרגל החדשות והבשורות.
חברת Trackademy הייתה הראשונה להרים את הכפפה ולהכריז על יום המסלול הראשון של אחרי הקורונה ואני הייתי מהראשונים להרשם. יום המסלול התקיים ביום שישי ה-1.5.2020 במתחם אשר צמוד לישוב פצאל בבקעת הירדן.
איך מקיימים יום מסלול תחת מגבלות והוראות משרד הבריאות?
הרוכבים חולקו ל-"קפסולות" – קבוצות בנות 10 רוכבים כל אחת, שחולקו על פי רמת הרכיבה עליה הצהירו הרוכבים ושייכו עצמם. ההרשמה הייתה לפי שעת כניסה למסלול כשהובהר מראש שלא תותר כניסה לפני כן, על מנת שלא לעבור על מגבלת כמות המקסימום של נוכחים במתקן. לרוכבים נמדד החום בשער המסלול, והם הוכנסו רק לאחר שהקבוצה שהייתה לפניהם, יצאה.
תדריך הבטיחות לפני העלייה למסלול כלל את כל ההוראות הקבועות, אך נעשה תחת כיפת השמיים באופן שהיה נראה סוריאליסטי והזוי לו היו מספרים לי עליו לפני כשנה: הרוכבים עמדו במרחקים גדולים זה מזה, עטויים חליפות עור כבדות ומיוזעות אבל עם מסיכות על הפנים. במרכז – דוכן עם הוראות משרד הבריאות כתובות בגדול ועל שולחן לידו, חומר חיטוי.
אוהלים לצורכי צל הוצבו במרחקים של 20 מטרים זה מזה, והרוכבים חולקו ביניהם לקבוצות קטנות בעבור כל אוהל, כדי לצמצם מגע ככל האפשר.
בשל מיעוט המשתתפים בכל קפסולה, לא היה טעם בחלוקה לסשנים. מתכונת הרכיבה הייתה בסגנון Free Pass לפיו יש לרוכבים שעתיים שלמות על המסלול, לעלות ולרדת ממנו ע"פ בחירתם.
והתוצאה?
מעולה ומדוייקת לרכיבה ראשונה אחרי הפסקה כה ארוכה. המסלול היה רוב הזמן פנוי לחלוטין (לכן מזכרת הוידאו המצורף היא קצרה ודלילה בעניין), ורוב הזמן הוקדש כדי לחזור לקצב, להסיר חלודה משרירים דואבים ולהזכיר לגוף תנוחות שכמעט ונשכחו ממנו. הכושר ירד לרמות שפל חסרות תקדים ורוכבים רבים לא הצליחו להחזיק קצב רכיבה של יותר מ-10 או 12 דקות. קצר מסשן רכיבה "רגיל", טרום ימי הקורונה. גם החום הכבד של הבקעה תרם את חלקו לתשישות הכללית אך לא פגם בהנאה.
ימי מסלול לקהל הרחב – כמה טוב שחזרתם!
הסרטון
2 הקפות שלמות של המסלול בפצאל וזהו.
ועוד באותו נושא
טיפ לרכיבת מסלול ראשונה: מה לא לקבוע כמטרה
טיפ: מהו האופנוע המתאים ביותר לרכיבה ביום מסלול?
איזה ניסיון צריך לפני הרשמה ליום מסלול?
טיפ להשתתפות ביום מסלול הראשון: כיצד על הרוכב להתכונן?
טיפ להשתתפות ביום מסלול – ציוד רכיבה מתאים
יותר ממה שאתם התגעגעתם לרכיבה האופנוע התגעגע לפתיחה