מסלול והחלקה – כרית אוויר וחליפת הרכיבה

כשזה קרה פחות מ-3 ק"מ מבאר שבע, לא ראיתי את החיים חולפים לנגד עיניי. לא נותרו עליי סימנים המאפשרים להתפייט בהגיגים על איזה רגע של חוויה רוחנית. בניגוד לתאונות קודמות, העולם לא נע בסלואו-מושן לרגל ההתרסקות ולכבוד החבטה באספלט. טור קצר על הדרך שבה השתנו אצלי סדרי העדיפויות של ציוד המיגון עימו אני רוכב.

קצרה ואלימה

רגע אחד הייתי על האופנוע, רוכב מהר ומרגיש מהר. רק לפני הקפה אחת' לפני דקה וכמה שניות, שברתי את שיא ההקפה שלי. הרגשתי נוח, מהיר ומפוקס כולי בתוך ה-Zone הפרטי והאישי שלי. רגע אחר כך השמיים והאספלט החליפו מיקומים ביניהם במהירות.

זו הייתה התגלגלות מהירה, קצרה ואלימה מבחינת האינטנסיביות שלה. חוץ מלכנס מתוך אינסטינקט את הידיים פנימה, לא הצלחתי לשלוט בשום דבר אחר. התגלגלתי במהירות מן המסלול החוצה, אל תוך מישור החול והחצץ, לצד האופנוע. אפליקציית מדידת ההקפות שסונכרנה עם GPS הטלפון, תטען אח"כ שהכל  קרה במהירות של 98 קמ"ש.

הסתיימה לה הדרמה

כשחשבתי שהסתיימה לה הדרמה, הייתי עם הפנים מטה, שוכב על הבטן. הלחץ על החזה היה גדול למדי, והתחלתי להרגיש כאב מכיוונו כשהאוויר מסרב להיכנס פנימה. שלחתי ידיים מטה, והאצבעות שבכפפות שקעו לתוך החול כדי לייצר כוח הנפה שידחוף את הגוף מעלה. רק שאז הסתבר לי, בזכות כאב חד שנשלח מקצות האצבעות, שההחלקה עוד לא הסתיימה ואני עדיין בתנועה. הרפיתי והנחתי את הגוף שוב על האדמה הטרשית כדי שהתנועה תסתיים.

זה לקח עוד מטר או שניים ואז הכל נרגע. בדיעבד, כל ההחלקה הסתיימה תוך פחות מ-5 שניות. אבל זה הרגיש הרבה יותר. הבנתי לאט, שהאוזניים היו עד עכשיו מלאות ברעש. סאונד נורא של מתכת ופלסטיק נגרסים כנגד האספלט ומנוע שהמשיך לעבוד סנטימטרים מהראש שלי, אבל עד כה לא שמעתי כלום. רק כשהמנגינה הכי-מכאיבה-ביקום הסתיימה, הבחנתי שבכלל הייתה שם.

בדיעבד, האצבעות שנדחפו פנימה לאדמה, היו היחידות שנפגעו מבחינה פיזית בהחלקה הזו. מאוחר יותר בלילה, תכאב גם ברך אחת. לא משהו שהצריך אפילו בדיקת רופא.

(הקטע הרלוונטי בסרטון: החל מ-01:00)

נקרעו תוך ביצוע המשימה

נזק משמעותי יותר יסתבר בשבועות ובחודשים הקרובים: חשבון הבנק סבל פגיעה חמורה בשל הנזק שנגרם לאופנוע, ויותר גרוע: נרשמה פגיעה אמיתית בביטחון העצמי על המסלול בכלל ועל הפנייה שבה ארעה ההחלקה בפרט, עם חשש עמוק מחזרת מקרה דומה בעתיד.

הנזקים הנראים לעין על חליפת האלפינסטארס השחורה-לבנה והכפפות, הראו את הכרוניקה של התאונה: מהחבטה של כתף ימין בקרקע,  דרך השפשוף כנגד האספלט של החזה והגב וכלה בסימנים על הזרועות והכפפות. הכפפות (מעולות. של FIVE) עשו את העבודה בהגנה על כפות הידיים, אבל נקרעו תוך ביצוע המשימה.

עור בלבד

בחינת הציוד בימים שלאחר המקרה, הביאה למסקנה ראשונית ליישום מהיר בעבור הרכיבה בכביש הציבורי: לא משנה כמה חם יהיה, אני לא יוצא יותר מחוץ לעיר עם מעיל רשת קייצי, דק עדין ומלא בחורים שמאוגדים יחד בכמה חוטים. נכון, הוא ממוגן – אבל אין מצב שהמגנים יישארו במקומם כשכל הבד מתחכך במשטח קשיח במהירות גבוהה. גם אם היא בגבולות החוק. החלטתי: לא משנה כמה חם – אני עוטה על עצמי מעיל עור בלבד. בינתיים, אני עומד בהחלטה הלא תמיד נוחה הזו.

יותר מ-20 שנות רכיבה ועשרות התרסקויות ברכיבות שטח, במסלולי הסופרמוטו, כולל כמה מעטות אך מכאיבות בכביש הציבורי, ולבסוף? התאונה שממנה יצאתי עם כמעט אפס נזקים, היא זו שחבטה לי בתודעת הבטיחות הכי חזק. דווקא החלקה פשוטה יחסית, כזו שהמסלול ראה גרועות ממנה בעשרות מונים ובוודאי מרשימות ממנה, הייתה זו שדפקה לי כאפת מציאות משמעותית על הקסדה.

פלג גוף עליון

המסקנה השנייה,  זו שלקח לי יותר זמן להכיל ולהבין שהיא הפתרון ההגיוני מכולם: אין תחליף בסופו של דבר, לכרית אוויר. כזו שתתן הגנה מיידית ל-פ-נ-י הפגיעה באספלט, על הגוף. ואם אין על כל הגוף, אז לפחות על פלג הגוף העליון.

בסוף 2017 השתתפתי בהשקת כרית האוויר Tech Air של אלפינסטארס בישראל (כאן). כתבתי אז:

"…להערכתי האישית, תוך 10-15 שנים נראה מדינות באירופה שמתחילות לאמץ את פריט הלבוש הטכנולוגי הזה, כפריט מיגון חובה לרוכבי אופנועים, ממש כמו קסדת המגן לראש. ככל שמחירה ירד וזמינותה לקהל הרחב תגדל, וככל שיתפרסמו מחקרים על הנזק המופחת הנגרם לרוכבים העושים שימוש במערכת זו בזמן תאונה, כך הדרישה להפוך אותה לפריט חובה, תיראה יותר ויותר לגיטימית.

יש סיכוי שהנכדים שלנו כלל לא יבינו איך העזנו לרכוב על אופנועים ללא כרית אוויר. קצת לא שונה מאיך שאנו מסתכלים היום 30 שנים לאחור, ולא מבינים איך אנשים העדיפו שלא לנסוע ברכב עם חגורת בטיחות…"

אמצע הדרך לחמישים

תבינו, אני אוטוטו באמצע הדרך לגיל חמישים. ולמרות שאני אשמע זקן-על-סף-קשיש עם המשפט הבא, הימנעות ממנו לא תהפוך אותו לפחות נכון: "אני כבר לא צעיר כמו שהייתי פעם".

קצת כואב לפעמים בפרקים בבוקר, קצת "קרכצים" מתנועות לא נכונות. כל מיני פציעות רכיבה מהעבר שמרימות את הראש כשמזג האויר מתחלף. דברים כאלו. גם ההחלמה מנפילות היא לא מה שהיה פעם. כבר גיליתי שמכה של סימנים כחולים-שחורים וצליעה מרשימה, לא נעלמות תוך יום-יומיים כמו פעם. צריך לשמור על הגוף שמתפורר לו לאיטו.

הפסקה הזו היא לא רשימת תרוצים. היא הבסיס להבנה שלפעמים לוקח עשרים ומשהו שנים של רכיבה כדי להבין משהו שהוא קטן אך קריטי להישרדות ולבטיחות. במשך שנים הייתי מאמין גדול, מטיף ומיסיונר לבטיחות אקטיבית של רוכבי אופנועים. כזו שבה הרוכב יוצא לעצמו את בועת הבטיחות בה הוא נע, ולא מחכה שיתנו לו אותה, לא מחכה שהיא תיווצר ולא מסתמך על אביזרים חיצוניים כדי להגן על עצמו. טענתי נחרצות, ואני עדיין דוגל בכך, שאין תחליף להדרכות רכיבה מכל סוג שהוא כדי להוסיף למעטפת הבטיחות של הרוכב. שטח, כביש, סופרמוטו, מסלול – זה לא משנה מה לומדים ואיזו הדרכה עוברים – כל המרבה הרי זה משובח.

בנושא הבטיחות הפאסיבית, זו שמניחה לאביזרים שונים להגן על הרוכב כמו הוספת מחזירי אור למעיל, מערכות התראה למיניהן, מגני ברכיים מתחת למכנסיים או רכיבה עם מגן גוף קשיח (כשל רוכבי שטח) ברכיבת כביש: כל אלו נראו לי מיותרות ואכן לא הצטיידתי בפריטים שכאלו. מאז הוספתי זוג מגפי רכיבה לתקן-המיגון-הפרטי שלי, לא חרגתי מעניין הקסדה, כפפות, מעיל ולא יותר.

ווסט עם כרית אוויר מתווסף לסטנדרט שלי

אחרי שהתבשלתי היטב מאז אותה השקה והתנסיתי בעצמי בהרגשת הניפוח (הוידאו שם), כל שהייתי צריך הוא "טריגר" בדמות החלקה במסלול, כדי להניע אותי לפעולה. לקח זמן אבל דברים שקעו וההבנה הגיעה כמעט מעצמה. והנה, הטק-אייר של אלפינסטארס הוא בעצם פריט הבטיחות הראשון שנכנס אצלי לרשימת ציוד הרכיבה. כזה שאינו חובה באופן חוקי (עדיין?) ובכל זאת מתווסף לסטנדרט המיגון שלי למסלול ולכביש הציבורי.

החל מהחודש אני ארכב במסלול עם חליפת רכיבה עשויה כחלק אחד של אלפינסטארס מדגם ה-Missile Ignition. במקרה או שלא, היא בצביעה תואמת לאפריליה טואונו הכחול. מתחתיה, מתחבא לו ווסט כרית אוויר שמחבק אותי ומוכן להגן עליי בכל רגע. בחרתי ב-Tech Air מדגם ה-Race המותאם לרכיבת מסלול. אבל אל דאגה – יש אופציה להפוך אותו לכזה המתאים לכביש הציבורי. ואני מתכוון להשתמש באפשרות הזו. בתמונה בראש הטור – מדידת החליפה עם כרית האוויר בתוכה, על האופנוע לבדיקת התאמתה לתנוחת רכיבה.

מה בדיוק ההבדלים בין הגרסה לכביש הציבורי לבין גרסת ה-Race? כמה זה עולה? טיפים לדרך בה בוחרים חליפה ולמה להעדיף כרית אוויר מבוססת חיישנים על פני כזו המבוססת על קשירה פיזית לאופנוע? על כל אלו ועוד, בטור הבא.

בינתיים, תגידו לי תתחדש!

בתמונה כאן למטה: מודד בסניף הראשי של אבזריון, יבואני אלפינסטארס, את החליפה + ווסט כרית האוויר Tech Air בתוכה. אם נראה שאני לא נושם, אתם צודקים. הכנסתי את הבטן בשביל התמונה.