כנאפה רייסר – רכיבה על טריומף סטריט-סקרמבלר

אופנוע שהוא כנאפה רייסר – מה זה? למי זה מיועד? ואיך זה קשור לשערות ברגליים של שמוליק ולרעיון שהרכיבה על אופנוע אמורה להביא את הרוכב לכדי חיוך?

כתב: שמוליק פאוסט

"כנאפה-רייסר : כינוי חיבה לאופנת האופנועים המודרניים המעוצבים בסגנון רטרו, לרוב בסגנונות קפה רייסר, סקרמבלר או דירט-טראקר (או שילובים שונים שלהם) אבל ללא היומרות הרייסריות המקוריות של אבותיהם הקדומים.

מדובר באופנועים שנועדו להעלות חיוך על פני הרוכב (ובפועל גם אצל הסובבים אותו) לא על ידי ביצועים או יכולת – אלא על ידי הסטייל, הסגנון והתחושה – על ידי הרגשה.

מקור השם הוא בשימוש הכי חשוב שלהם בשבוע – רכיבת שבת בסטייל לכנאפה האהובה על הרוכב ו\או על חברי הפרלמנט הקבוע שלו. לרוב אופנועים אלה אכן יהיו יותר קרוזרים רגועים ופחות רייסרים עצבניים, ובהתאם פונים לרוכבים רגועים שמחפשים ליהנות מעצם פעולת הרכיבה והישיבה על האופנוע, ללא מאמץ וללא דרמות מיותרות.

כל זה לא אומר שהכנאפה רייסר'ז בהכרח לא ביצועיסטים או פרקטיים – חלקם כיפיים מאוד לרכיבה ורובם די פרקטיים ככלי תחבורה, אלא שפשוט יש להתייחס לתכונות אלה כבונוס – הרעיון היא לחייך, וחיוכים – הם מספקים בשפע."

מתוך "המילון החלקי לביטויים מטומטמים בתחום הדו-גלגלי"

כינויים נוספים: "קפה, לא רייסר" ו-"חומוס-רייסר"

*תלוי בהעדפות הגסטרונומיות של המשתמש.

בדיוק ה-קטע

שנים פנטזנו על ההגעה של טריומף לארץ. רוב חבריי ששותפים לפנטזיה חלמו על הרגע שבו יוכלו לרכב ואולי גם לרכוש את האדוונצ'ר המסקרן של טריומף – הטייגר המפורסם, ורצוי בגרסת ה"ראלי פרו". גם אני השתתפתי בשיחות, זרקתי חלקי נתונים לאוויר והעמדתי פנים שזו שאיפתי העיקרית, אבל תכלס לי הייתה אג'נדה אחרת… כי למרות שאני רוכב ביום-יום שלי על כלים מכווני מטרה, פרקטיים ו… מכוערים – במקור אני לגמרי איש של יופי וסטייל.

ולמרות שאני חובב שטח ורכיבות מאומצות – אין דבר שאני אוהב יותר מאת היכולת ליהנות מסתם רכיבה – סתם לעלות על האופנוע, להתלהב מהסאונד של המנוע ולצאת לבד לאיזה כביש יפה. ושני הדברים האלה הם בדיוק ה-קטע של הסטריט-סקראמבלר של טריומף עליו רכבתי השבוע.

החיוך לא יורד מהפרצוף

סיבוב קצר מסביב לאופנוע והחיוך לא יורד לי מהפרצוף – האופנוע הרבה יותר מגניב במציאות מאשר בתמונות, וזה קשה – כי כבר בתמונות הוא מדהים בעיני. במציאות רואים איך כל פרט מדויק ומוקפד ומרגישים את החומרים וההרכבה האיכותיים. כל האופנוע זועק "איכות" מכל משטח וכל קימור.

החיוך לא יורד גם כשאני מניע ומשחרר קלאץ' – המנוע מגרגר במין עצלנות נעימה אבל עולה בשמחה ובמשיכה החלטית בסל"ד, הקטע כאן הוא כוח ונעימות, לא הספק ולא דרמה. גם המשקל הדי מורגש בחניה נעלם בתנועה. תנוחת הישיבה נוחה וההיגוי באופן שאותי לפחות די הפתיע – מצוין. ביחס למה שציפיתי יש היזון חוזר מצוין ואפילו די כיף להפליק אותו לתוך הסיבובים (בגבולות הסביר כמובן, הכל יחסי בחיים), הבולמים סופגים מצוין והכל פשוט – נעים וכיפי.

ריח של "על האש"

כמה סיבובים בעיר ואני מתחיל להריח ריח של "על האש", ביני לבין עצמי אני תוהה האם זה קשור לרגל ימין שלי שמרגישה כאילו היא בוערת? לא נורא, הרגע קלטתי את עצמי משתקף באיזה חלון ראווה ואלוהים כמה שהחיים יפים מהקוקפיט המינימלי של האופנוע הזה. שערות ברגליים זה לכוסיות, גברים אמיתיים הולכים חלקים – והמראה של צמד האגזוזים המסוגנן לגמרי שווה את הסבל.

אני רק מחפש תירוצים להמשיך לרכב ובעיקר להיפגש עם אנשים במקומות ציבוריים ברחבי העיר – רצוי בתי קפה עם ישיבה בחוץ ובקרבה לאופנוע. מכל האופנועים שרכבתי עליהם – זה האופנוע שהכי עשה לי חשק לסיבוב דאווין בברים התל אביביים הקבועים שלי לשעבר.

טריומף כנאפה רייסר – דווקא נוח ברכיבה ארוכה

סיבוב נחמד להרי ירושלים רק גרם לי לחבב את האופנוע הזה יותר. הוא דווקא נוח ברכיבה ארוכה (אם כי לא מדהים במהירות גבוהה ובכבישים ראשיים, כמובן), הייתי יכול להישאר עוד שעות ארוכות באוכף בלי בעיה משמעותית ושוב – הוא כיפי מאוד לרכיבה גם בכבישים המפותלים. מה גם שמזג האוויר הבריטי ששרר בימים האחרונים ממילא גרם לי להעדיף קצב רכיבה רגוע, והצבעים הדהויים והרכים של החורף רק החמיאו לו יותר והעצימו את החוויה של ההתנהלות על אופנוע כזה.

בלילה, בסיבוב בעיר עם קסדת הרטרו המגניבה שגנבתי מבעוד מועד (סורי כרובי, היא לא חוזרת) בכלל הרגשתי כמו איזה "מובי-סטאר" משנות השישים או השבעים.

בחירה לא שגרתית

כנאפה רייסר'ז לא מתאימים לכל אחד. זו בחירה לא שגרתית אין ספק, במיוחד עם המבחר העצום של אופנועים פרקטיים ומצוינים שיש היום בשוק. אם אתם מחפשים מיגון רוח או בולמים מתכווננים, אם מפריעות לכם זוטות כגון חוסר בהילוך שישי (באופן די מפתיע לא קריטי בכלל) או כוויות קלות (נתון לשיקול דעתכם, מקסימום קנו בונוויל), או אם בכלל נולדתם בטעות חסרי נשמה אנושית בסיסית ואתם לא מבינים את כל ההתלהבות הזאת ממראה הוינטג' – אז אני משתתף בצערכם, וזה לא האופנוע בשבילכם.

אם לעומת זאת אתם אוהבים את הסגנון, חורשים את דפי האינטרנט ובוהים בתמונות של קפה-רייסרים וסקרמבלרים ישנים, ורוצים למצוא את עצמכם מחייכים בכל פעם שאתם ניגשים לאופנוע או בכל פעם שאתם מסתכלים על העולם מעל מיכל הטיפה האלמותי ולוח השעונים העגול והקלאסי – זו בהחלט אופציה מגניבה ביותר עבורכם.

גלריה

ובאותו נושא:

אופנוע מהסרטים – טריומף סטריט טריפל R

איש עם גיטרה על צוק

רכובים על אופנועי טריומף בסרט: עדיף יותר ברוח

אופנועי טריומף הגיעו לישראל

הכרובלוג בפייסבוק