לפני שהשמיים התפוצצו והחורף נכנס לתוקפו במלוא עוזו, הספקנו לרכוב אתמול בנחשונים.
אמנם פה ושם היו רמזים קראת העתיד לבוא בדמות טפטוף גשם טורדני משהו, אך הרגשת הרכיבה טרום הסערה הייתה מדהימה. העננים האפורים והכבדים צבעו הכול בגוון כהה ומעט מדכא, אבל הרכיבה במסלול הקרוב לבית, פיצתה בגדול על האווירה המייאשת משהו.
לרכוב כי יש אחיזה
אחיזה מעולה בזכות האדמה שהודקה היטב ע"י הגשם שירד בימים הקודמים, מאפשרת זוויות הטיה "אה-לה-שלום-אוחיון", כשכל פתיחת גז מרימה את הגלגל הקדמי לעבר ענני הגשם. עד כדי כך זכו קוביות הצמיג האחורי לזכות בפרגון ואחיזה מצד הקרקע הלחה. האחיזה מאפשרת לזרום עם האופנוע, לבדוק מגבלות, לתרגל טכניקות רכיבה נכונה – הכול בזכות העובדה שאין צורך בלחימה באופנוע. אפילו הבורות לפני כל פנייה, מטרידים פחות (זכר להיות המסלול "בלוי" משימוש אינטנסיבי של מאות רוכבים במשך השנים).
לא היה לנו חם, לא הייתה לחות באוויר.
הקפות רבות סביב המסלול, מנוחה קצרה להסדרת הנשימה, ושוב יוצאים. בכל פעם מעיזים יותר, בכל פעם מקיפים מהר יותר. והסיפוק… סיפוק אדיר מהאדרנלין הזורם ללא הפרעה וללא שום טרדות יומיום מציקות. ראש נקי. כמו האוויר.
כשהטיפות החלו להפוך כבדות יותר, החלטנו לחתוך.
היה כוח לעוד הקפות, אבל בזכות העננים כבר החל להחשיך מדי, ורק ללוני היה פנס קדמי. (שלי מנותק בכלל – נמצא שם רק כדי "להראות חוקי". בהונדה של קרמברג בכלל אין פנס).
כמה דקות רכיבה מהירות ומענגות מאוחר יותר, שכללו טיסה בגובה נמוך לצד שדות חרושים (איזה ריח נפלא יש להם בחורף!), כשהגשם כבר יורד ברציפות אך ההרגשה הפנימית חמה ונעימה בזכות הרכיבה המתגמלת… רק אז – התפוצצו השמיים.
בשלב זה כבר נפרדנו לדרכינו – הם זרמו עם הירקון לים (לכיוון ת"א), אני הייתי כבר במרחק של 5 דקות ממרק העוף החם ומהביל שהיקירה הכינה. אפילו חליפת הרכיבה ספוגת המים, והצלפת טיפות המים הכואבות ב-60 קמ"ש על השפתיים וקצה האף (חלקי הפנים היחידים שנותרים חשופים לאחר חבישת הקסדה ומשקפי האבק), לא הצליחו לפגום, ולו במקצת, בעובדה ש"הספקנו". הספקנו לרכוב. הצלחנו להפוך את סגירת השבוע החולף, לזיכרון מתוק שילווה אותנו לשבוע הבא, ועד לרכיבה הבאה.
תענוג.
בתמונה המצורפת: KTM אדוונצ`ר 990 בתמונה שפורסמה בפורום ADVRIDER.com האווירה בתמונה, הצבע הכללי וההרגשה של "אירופה", מזכירה לי את שחווינו אתמול. מתאים לטעמי לקישוט טקסט זה.
ואיי נשמע שהיה ממש כיף..
אנ גם רוצה!!!=]
כרובלוג
לא רק לרוכבי שטח.(ההסבר המשעשע ללמה רק השפתיים והאף נרטבו.)
ההמשך היה בוצי להחריד
בהמשך קרמברג ואנוכי נכנסנו לסרט בוץ לאורך שבילי הירקון עד מרכז הטניס ברמה"ש.
בלוג של מושחטים!!!!111112222
היה כיף סלעים, לראות את לוני נופל לשלולית אחרי הגשר הוסיף לי עוד איזה 5 חודשים לחיים (ועם לוני הסליחה, שנראה כמו מליון דולר עם החליפת גשם האדומה, אבל אחרי שנפל לשלולית נראה כמו שקל וחצי), אין כמו בוץ, שגם בו צריך לתת בגז כאילו אין מחר, כניסות במהירות גבוהה לסיבובי הירקון אח"כ יצרו החלקות מבוקרות יפייפיות, שזה פלוס נגיעות קלות בקלאץ` ועדינות על הגז בצורה רציפה ייצרו אחיזה מדליקה לאורך כל הסיבוב. ממש בית ספר לרכיבה, כל סיבוב מלמיליאן.