טקסט על עיצוב מושקע ומוקפד אך… אין מסר לאומה

"… בכל הנוגע לעיצוב, נראה כי השנה הבאה צפויה להיות מסעירה בעבור שוק האופנועים. עושה רושם כי היצרנים השלימו עם העובדה שהאופנוע הוא בעיקר מוצר פנטזיה אישי, שאינו כבול במגבלות של פנייה למכנה משותף רחב כמו מכונית. לפיכך הם מעניקים כיום "צ`ק פתוח" לדור חדש של מעצבים צעירים, שהתחנכו על ברכי פלייסטיישן ועל סדרות קומיקס יפניות עתידניות". אלה מייצרים כיום עיצובים אגרסיביים, מסעירים, ולעיתים גם מופרכים, שפונים היישר אל הדמיון ואל הרגש של לקוחות שהתחנכו על אותם ערכים."

(דובי בן גדליהו – מוסף G של גלובס 2.11.06 עמ` 64-65)

את הכתבה, המסכמת את תערוכת "אינטרמוט", מעטרות תמונות האופנועים החדשים-מחודשים שהוצגו בתערוכה, ומדגישות את הפן העיצובי עליו כתב בן-גדליהו. בין האופנועים: סוזוקי B-King, ב.מ.וו G650X, ההונדה הורנט 600 (בתמונה המצורפת) וה-KTM 690 סופרמוטו.

והאמת? הבחור צודק. שימו לב כמה תעוזה קיימת בעיצובי האופנועים הללו, כמו גם בעיצובי אופנועי הספורט "הרגילים" של השנים האחרונות, לעומת עולם הרכב. שם, כשעיצוב מוגדר "נועז" כשיצרנית מציגה רכב קונספט עם שבכת קירור גדולה יותר או כנף לגלגל מעוצבת בצורה חדה, מבקרי הרכב וחובבי התחום נופלים שדודים לרגליהם. ואצלנו, בעולם הדו גלגלי, צריך לעשות סאלטות משולבות בפליק פלאקים לאחור, כדי שעיצוב אופנוע חדש יזכה לתשומת לב ראויה.

נכון, תמיד יישארו אייקונים עיצוביים כדוגמת הברוטלה של MV, ה-916 של דוקאטי, ה-TNT של בנלי או הטוואנו של אפריליה, אבל רוב האופנועים כיום, מעוצבים בצורה חריגה למדי מבלי שייחשבו לייחודיים כל כך. שימו לב למשל ל-ER6 של קאווסאקי – אופנוע פשוט לחלוטין מבחינת המכלולים, שזכה לעיצוב קיצוני למדי (במונחי שנת 2000 – רק לפני 6 שנים!), והיום נחשב עיצוב שכזה, לנחמד, מעניין ו… לא יותר.

אפשר להפוך עוד רבות בנושא, מבחינת הדרך בה אנו מנצלים את שעות הפנאי שלנו כרוכבים, הדרך בה אנו רואים את האופנוע כהערכה וההארכה של העצמיות שלנו כאופנוענים ואף למצוא משתנים פסיכולוגיים המשפיעים עלינו לבחור באופנוע כזה או אחר. אבל הפרט שהכי עניין אותי בכתבה הקצרה של בן-גדליהו, היה העובדה שאנחנו קהל היעד המוחצן, והמודע ביותר של מעצבים בתחום הרכב. נראה שאנחנו הרבה יותר מוכנים לשינויים, והרבה יותר מוכנים לקבל עיצוב מתקדם וחדשני מאחינו הנהגים על ארבע. האם פשוט חונכנו אחרת ע"י יצרניות הרכב הדו גלגלי? האם העיצוב המוקצן והייחודי מקשה עלינו לזכור כי עדיין מדובר על מוצרים שהגיעו מפס ייצור סדרתי ושיש עוד אלפים כאלו בעולם?

במידה והתשובה חיובית, הרי שייתכן והדבר נובע מתוך הרצון הפנימי של כל אחד מאיתנו לאינדיבידואליות. הבעיה היא שעצם הבחירה באופנוע שכזה, כחלק מעדר של לקוחות, קצת מקלקל את רעיון העצמאות והביטוי האישי שאופנועים כאלו מתיימרים לייצג.

מודעות פרסומת