דלג לתוכן

נהגי מכוניות? לעת עתה, ניצלתם מהפקקים

הפקקים שתוכננו ליום ד' הקרוב, בעזרתם האדיבה של רוכבי הדו גלגלי בישראל, המוחים כנגד העלאת תעריפי הביטוח (פוסט בנושא), יידחו לעת עתה. השילוב בין 2 גלגלים בלבד למזג האוויר הסוער שצפוי לאותו יום, הביאו את מארגני המחאה לדחות את העלייה לעיר הבירה, למועד אחר.

להלן צרור שאלות ותשובות לנהגי מכוניות התוהים בנושא, ומעוניינים להבין את הבאזזז הנוכחי סביב נושא הביטוח המשעמם משהו:

(מבוסס על מספר מאמרים וכתבות שפורסמו בתחום זה).

"מה הסיפור של האופנוענים האלה? "
ידין ענתבי, המפקח על הביטוח במשרד האוצר, החליט להעלות את תעריפי ביטוח החובה על קטנועים ואופנועים בינואר הקרוב. הפקיד, שאמור להגן דווקא על האזרח הקטן במדינה ולא על חברות הביטוח שבפיקוחו, טוען שהרכב הדו-גלגלי מסובסד על ידי בעלי המכוניות. עם זאת, ולמרות הערפל שמנסה לפזר האוצר בנושא – אין לאוצר נתונים המלמדים על האחריות לתאונות הדרכים, המתרחשות בין רכב דו-גלגלי למכוניות. ולכן אי אפשר לקבוע מי מסובסד ומי לא. למטה המאבק ולמשטרת ישראל, יש לא מעט נתונים בנושא, שטוענים אחרת מול שרד האוצר.

"ביטוח יקר? כמה יקר? אני משלם על הפאג'רו שלי ביטוח חובה של כמעט 2000 שקלים. מה קרה? הוסיפו להם 50 שקלים לקטנוע ששווה 5000 שקלים? ביג דיל".
לפי ענתבי, רוכב קטנוע 50 סמ"ק, ששוקל פחות מ-100 ק"ג ומגיע בקושי ל-50 קמ"ש, ישלם יותר מנהג רכב שטח ששוקל שלושה טון ומגיע ל-200. קטנועים גדולים יותר, כאלה שיכולים רחמנא ליצלן לעלות על דרך מהירה? אלה ישלמו עוד יותר, הרבה יותר. למעשה, כל בעל רכב דו-גלגלי עומד לשלם סכומים אסטרונומיים (החל מ-3000 שקלים) כדי שיוכל להמשיך ולנוע כחוק על הכביש הציבורי. להזכירכם, בביטוח חובה מדובר.

"אבל זה נשמע הגיוני! רק אתמול חתך אותי קטנוע ממש מול הפגוש! מתאבדים! ברור שהם אשמים בתאונות!"
זה בדיוק מה שבאוצר חושבים. "הרוכבים", כך האוצר, "מסוכנים ולכן צריכים לשלם יותר". עוד דמגוגיה שאין להם דרך להוכיח. המספרים, לצער האוצר, מראים אחרת: לפי כל סטטיסטיקה ומחקר, הרוכבים נחשבים לפגיעים, לא לפוגעים. ושוב – הרוכבים לא מסוכנים יותר, הם נפגעים יותר, כי הם חשופים.

הבעיה היא, שההיגיון המעוות של ביטוח החובה קובע כי מי שנפגע בתאונה, תובע את ביטוח החובה שלו ושל מי שהיה ברכבו. לא את הביטוח של מי שפגע בו, זה שאשם בתאונה במקרים רבים. כך, האשם יוצא למעשה פטור בלא כלום.

דוגמה – נהגי משאיות ושאר כלי רכב כבדים ועצומים, שזורעים הרג ופציעות יותר מכל כלי רכב אחר במקרה של תאונה, משלמים תעריפים נמוכים. למה? כי נהגיהם ונוסעיהם פוגעים, לא נפגעים. בפועל, הרוכבים גם חשופים, גם נפגעים, וגם אמורים לשלם על זה מחיר בלתי אפשרי. איפה ההיגיון?

"נו? ומה לי איכפת מהנושא? אני בכלל נוהג במכונית."
משה טיומקין, האחראי על תיק התחבורה בעיריית תל אביב, אומר שאיכות החיים של תושבי תל אביב תיפגע, כי "תל אביב הגיעה למצב שבו עומס התנועה הפך בלתי נסבל, ואם בעלי הקטנועים יעברו למכוניות, בעיית זיהום האוויר תחמיר וכך גם בעיית החניה".

עוד כותב נחמיה שטרסלר בנושא זה ("הארץ", השבוע): "…ענתבי צריך לקחת בחשבון שקטנועים משתמשים בפחות תשתיות, צורכים פחות מקומות חניה, מזהמים הרבה פחות את האוויר ומפחיתים באופן ניכר את הצפיפות. אם יכניס זאת לחישוביו, יתברר שדמי הביטוח צריכים לרדת, לא לעלות."

סיבה נוספת להטפלות המפקח דווקא לתחום הדו גלגלי, נובעת בעיקר בגלל שמדובר בסופו של דבר בפגיעה נוחה וקלה בחלשים, כמו תמיד. הביטו סביבכם, מי רוכב על קטנועים? צעירים, סטודנטים, מי שידו אינה משגת רכישת מכונית (בטוחה ומפנקת). לאלה רוצה האוצר לייקר – עוד יותר – את דמי הביטוח. לא מספיק שהם חשופים ונפגעים, לא מספיק שהם עניים, הם גם צריכים לשלם יותר. האוצר יקפוץ מן הסתם ויזכיר בזעקה את רוכבי האופנועים הגדולים והיקרים, שעוקפים במהירות הקול באיילון. אבל אלה, מה לעשות, מהווים מיעוט שבמיעוט. קולני אמנם, אבל על כל אופנוע שנמכר בארץ, נמכרים 20 קטנועים.

"האמת, כשמציגים זאת כך ומסתכלים על התמונה המלאה והאינטרסים של המדינה – יש משהו בטענות הרוכבים…"
דברים שכתב ניסים דואק בנושא, עבור Ynet (כאן):

בואו נזכיר לכולנו. ביטוח החובה הוא הרי חובה, אותו כל בעל רכב מנועי מכל סוג חייב לשלם. כאשר קבע האוצר כי התעריף נגזר לפי רמת הסיכון (נכון יותר, פגיעותו) של בעל הרכב – מי שנמנה על קבוצה המועדת לפגיעה, כזה שמעורב יותר בתאונות דרכים ומועד יותר לפורענות, ישלם יותר. נשמע הגיוני, נכון? לא נכון.

למעשה, מדובר בלא פחות משערורייה. לו אותו היגיון היה חל על ביטוח חובה אחר, הנקרא "מס בריאות", היו נדרשים מבוגרים, מעשנים ובעלי משקל עודף, לשלם הרבה יותר מצעירים, חטובים ובריאים. למה? כי על אלה השייכים לקבוצת הסיכון, גורמים "הפסדים" לשירותי הבריאות. רוצים להמשיך? למה לא ישלמו תושבי היישובים הסמוכים לגבול הצפוני והדרומי מס הכנסה גבוה יותר? הרי מדובר בעוד "מס חובה", אבל המדינה "מפסידה" על שירותי הביטחון שלהם.

אפשר כמובן להמשיך כך ללא סוף. המדינה הרי מתפקדת לא רק כגוף עם חישוב כלכלי קר, אלא אמורה לעשות שימוש בהיגיון מסוים. נראה לכם שיש אפשרות להעביר חוק לפיו מועדים לחלות בסרטן ריאות (מעשנים כבדים) יתחילו לשלם יותר "מס בריאות"? אם ככה, למה נדרשים הרוכבים לעשות כך?

ועוד באותו נושא:

צפו בסרטון הקצר הבא מאתר קשת. דני קושמרו שואל בעדינות (רבה מדי, לטענת רבים) את סגן המפקח, מס' שאלות בנושא. שימו לב כיצד הבחור מתגאה (!) ומחייך כשהוא אומר ש"הרוכבים צריכים להודות לנו, בזכותינו הם יעזבו את הדו גלגלי המסוכן וייסעו באוטובוסים". (כן. בטח. מייד.)

לצפייה בראיון.

מעצבן ומרתיח.

" OK, אז מה הרוכבים מתכוונים לעשות עכשיו? עוד נסיעת מחאה, פחות אחת… לא נראה לי שזה יעבוד"
יש מס' פתרונות – מכיוון שהרוכבים עייפו מלשכנע את האוצר, הם באו עם אלטרנטיבה. לא חייבים לייקר את ביטוח החובה, אפשר לקחת "השתתפות עצמית". לפי ההצעה, הרוכבים ישלמו השתתפות עצמית, כמו בביטוח מקיף. לדוגמא, תביעות קטנות (נניח עד 15 אלף שקל), שלא יחייבו אשפוז בבית חולים, לא ישולמו כלל. כך אפשר לחסל את הגירעון. למה האוצר לא רוצה בכך? תשאלו אותו.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: