את דעתי הפרטית לגבי טור מערכת מוטו המצורף לפוסט זה, אשמור לעצמי. אין לי שום צורך להסתובב בין הרגליים של אף אחד מהצדדים המעורבים בחוסר ההסכמה המתוארת מהטקסט. עם זאת, אני מעוניין להתעסק דווקא ב"גוף התקשורת המתחרה", המוזכר בטור – גוף שכל עיסוקו הוא ברשת, וזהו הערוץ היחידי בו הוא פועל.
קראו את הטקסט עליו חתום גיא בן ברק, עורך מוטו, ונמשיך אחר כך:
הטור המצורף נסרק והועלה בפורומים הדו גלגליים של תפוז, כך ששבירת זכויות היוצרים נעשתה על ידי אחרים. אני רק מקשר אליו ואפילו לא מציב אותו על שרת "בלוגלי" כדי למנוע הפרת זכויות נוספת.
אני כאמור, מעוניין להיתפס ולהתעסק בפרט שמוזכר כ"בדרך אגב" לאורך הטור. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שנושא התקשורת האינטרנטית הדו גלגלית מעסיק אותי בשנים האחרונות, הן כרוכב\גולש אקטיבי, הן כמפעיל אתר בתחום (אודות) לשעבר והן כסטודנט תקשורת לשעבר שלמד את התחום מתוך עניין אישי ואמיתי ולא בשל כמות הסטודנטיות בתחום זה…
האם באמת עיתונים מודפסים, מקצועיים ככל שיהיו, ימשיכו להוות את הכוח המרכזי במאבק ערוצי התקשורת על דעת הקהל וזמנו הפנוי?
ישראל היא אחת המדינות בהן השימוש באינטרנט התפשט במהירות הגבוהה ביותר – ההערכות הנוכחיות מדברות על חיבור לרשת של 75-80 אחוזים מבתי האב של דוברי העברית בישראל. בסקר שפורסם השבוע בידיעות אחרונות, מדברים על כך שביותר מ-20 אחוזים מהבתים בישראל, מחזיקים 2 מחשבים שמחוברים לרשת (סקר המוכנות הדיגיטאלית שפורסם עוד ב-2005, תומך בנתונים אלו).
סקר אחר ונרחב במיוחד שפורסם השבוע ועוסק ב"ילדים ואינטרנט", מגלה שכמעט חצי מהילדים בישראל, מחשיבים את הטלוויזיה והאינטרנט כשווים מבחינת העניין והעיסוק שלהם בשעות הפנאי. זה משהו שהעיתון – כל עיתון – מעולם לא היה קרוב אליו מאז שהומצאה הטלוויזיה.
להלן פרטי מחקר המסכם את שנת 2004
1. לאורך זמן מתקבלת מגמת עליה באחוז מהציבור שמחובר לאינטרנט בכלל, ובאחוז שמחובר לאינטרנט המהיר בפרט. ערב ראש-השנה תשס"ה מחוברים לאינטרנט מביתם 57 אחוזים מתושבי ישראל. (50 אחוז-באינטרנט מהיר, 7 אחוז-בחיוג רגיל). (ב-2003 היו "רק" 46.8 מחוברים). ל-7 מכל 10 מרואיינים יש מחשב בבית (ב-2005 כבר פורסם סקר בו ל-9 מתוך 10 מרואיינים יהודים יש מחשב בבית).
2. כשליש מהגולשים מבצעים פעילות אקטיבית באינטרנט, כגון: חיפוש מידע, הורדת קבצים, קניית מוצרים ושירותים, השתתפות בצ'טים, שליחת מסרים מיידיים וכו' -וזאת לפחות 4 פעמים ביום (גולשים "כבדים"), אחוז מעט נמוך יותר עושה זאת 3-1 פעמים ביום (גולשים "בינוניים"), ועוד כשליש מבצעים פעילות אקטיבית באינטרנט פחות מפעם ביום (גולשים "קלים").
3. גלישה באתרים לחיפוש מידע היא הפעילות השכיחה ביותר שמבצעים אזרחי ישראל באינטרנט, כאשר במדרג השני ציינה שליחת וקבלת דואר אלקטרוני, ובמדרג השלישי גלישה באתרי צרכנות. פעילויות אחרות צוינו באחוזים נמוכים.
מה שאני בעצם אומר הוא, שלמרות שלמילה המודפסת תמיד יהיה את המקום בחיינו ואת המשקל הייחודי לה, לא ניתן להתעלם שהאינטרנט הישראלי (עם דגש על ישראל), תופח למימדי ענק שיאפילו ויעפילו על המילה המודפסת והמשודרת.
אין פה קשר לאיכות – אם מישהו ברשת הישראלית מספק חומר באותה איכות לפחות כמו העיתון המודפס, הרי שהמדיה האינטרנטית עצמה מעניקה לו את כוח היתרון.
למעשה- אני מרשה לעצמי להעריך שאפילו אנשי מוטו בעצמם מבלים יותר בקריאה ברשת (מיילים, חיפוש אחר מידע, קריאה וכו'), מאשר עיון בעיתונים\מגזינים מקצועיים וכו'…
המהפיכה כבר התחילה לפני ארבע או חמש שנים. למזלם של מוטו, הם היו שם קודם עם אחד מהאתרים הוותיקים ברשת. אינני אומר שהם צריכים לסגור את שערי העיתון ולהפרד לעד ממכונות הדפוס, חלילה. אבל הגיע הזמן להפנים שהאינטרנט הוא הוא "הדבר הבא". הגיע הזמן להקפיץ את האתר של מוטו המשמש כיום בעיקר כ"חלון ראווה" של המוצר המתקרא "עיתון מוטו", ולהקפיץ אותו אל המאה ה-21. לנצל את הוותק שלו ברשת ואת שם העיתון כדי ליישר קו עם הסטנדרט הנוכחי, ואז להרים אותו למעלה ולחדש, כראוי לסמל הוותיק של עולם האופנועים הישראלי.
עניין החרם דרך אגב מורגש לאורך כל המגזין 😕
מסכים על כמה מילה בלי
"מסכים על כל מילה בלי"="מסכים עם כל מילה בלי קשר" 😳
רק דבר אחד לא ברור לי.
למה שמוטו יקבלו זכות ראשונים על כל כלי שמגיע לארץ?
מוטומדיה דווקא רעננו את motocar.co.il כנראה מוטבייק פחות חשוב כרגע.
התכנים בגליון האחרון של מוטו מציגים חוסר נטרליות בולט ויוצרים תחושה לא נעימה של "מגזין מטרו" מה גם בכל הזדמנות נשלך מרפק עצבני לצלעות של ע.אבניר