השאלה "למה אופנוע?" או"מיהו אופנוען?" העסיקה רבים וטובים ממני מאז המצאת המכונה המופלאה הזו, שלא יכולה להשאר מאוזנת ללא המשתנה האנושי. הפוסט הקודם ניסה לגעת בחלקיק מתוך הווייה הדו גלגלית וכבר במשפט הראשון מוזכרת העובדה שמתקיים סגנון חיים שלם סביב האופנוע. אין הכוונה חלילה לסגנון לבוש, כי אם למשהו פנימי ועמוק שנוגע, כך נראה, בנקודות לא מוכרות בהכרתנו.
את הטקסט הבא כתב הגולש Fazerdot כתגובה לאופנוען הטוען כי הוא נמנע מלרכוש אופנוע בשל "סדרי עדיפויות" שאינם כוללים בעלות על אופנוע ורכיבה. מבחינתי, הדברים אומנם קצרים, אך הם ממשיכים את הטור משבת וחושפים צד נוסף בהוויה הדו גלגלית:
אני יכול לגלות אמפטיה, באמת שאני יכול, אבל אז לא אהיה כן אתך. אופנוענות זה דבר טוטאלי, זה משהו שאופנוען חותר אליו באופן תמידי, זו – כלשון הקלישאה – דרך חיים. ואין בילתה.
אופנוע תמיד היה הרבה יותר מהשחזת רגליות. אופנוע זו הצהרת כוונות, אופנוע זה לקחת לעצמך מרחב, בכוח, בלי להתפשר; לקחת לעצמך משמעות במקום שבו מרבית האנשים מתנדנדים בתוך הלימבו הזה שהם מכנים בטעות 'חיים'.
סדרי עדיפויות? הצחקת אותי. בסוף היום בנאדם חייב לתת לעצמו דין וחשבון אם הוא חי את חייו שלו, או שמא את חייו של מישהו אחר. הטרמינולוגיה של 'סדרי עדיפויות' היא בסך הכל מכבסת מילים לעיקרון, שבו פלוני מוותר על עצמו בשביל אחר, או גרוע מכך שבו פלוני מאבד את עצמו בתוך האחר.
הדברים פורסמו בפורום סגור Sliders .
השאר תגובה