דלג לתוכן

בשביל אופנוען, כל רכיבה היא חג החירות

האם האופנוענות נותנת לנו את הדרך לצאת לחופשי? לבעוט במסגרות המקיפות את האנשים סביבנו? אם אנו באמת אנשים חופשיים יותר מנהגי הפחיות מרובעות הגלגלים, או שאנו רק רוצים להאמין בכך? מי יותר הגיוני – נהג המכונית או האופנוען? מהי בעצם חירות?

האדם ה"הגיוני" משחק לפי כללי המשחק, האדם החפשי משחק לפי הכללים של עצמו.
אז אם אתה חושב שהעולם לא מתאים לך, אתה בכיוון הנכון. זה לא אומר שאתה בכיין, זה בסך הכל אומר שאתה לא חיה מאולפת בקרקס.
זה לא אומר שאתה תמיד יכול לעשות מה בזין שלך, אתה לא תמיד יכול לצאת מהמבוך ולפעמים צריך לרוץ אל הגבינה אם אתה לא רוצה למות מרעב, אבל זה לא חייב למצוא חן בעיניך.

האדם ההגיוני מתאים את עצמו לעולם, והאדם החופשי הוא לא הגיוני, הוא מתעקש להתאים את העולם אליו. הוא לא מקבל שום דבר כמובן מאליו, הוא חושב בעצמו, הוא בוחר בעצמו אם מה שקורה בעולם מוצא חן בעיניו או לא ופועל בהתאם. חירות זה לדעת לשאות את השאלות הקשות, לדעת לא לתת למישהו אחר להשתין על העץ שלך (ולא להרגיש צורך להשתין על עץ של מישהו אחר) ויותר מכל דבר אחר, לדעת שמה שאתה עושה, אתה עושה מבחירה. לא בגלל ש"העולם הוא כזה" או בגלל ש"זה מה שהשוק דורש" אלא בגלל שכך החלטת. חירות זה כשאתה מוכן לשאת בתוצאות מעשיך, אבל גם לשמור לעצמך את הזכות להחליט שזה לא נכון, זה לא צריך להיות ככה. חירות זה כשאתה יודע שיש כללי משחק בחוץ, אבל אתה יודע שיש לך את הזכות להמציא כללי משחק חדשים.

מקור: דרשה לחג החירות – מקס הזועם

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: