קרחת היער, המשקפיים וקסדת האופנוע

כתב: ינוקא

כרובי אמר לי שאני יכול לכתוב על כל נושא שבעולם ובלבד שיסוב סביב האופנועים. אני אגיע לזה. מבטיח. כרובי אמר וזה הבלוג שלו והוא מחליט. אבל קודם כל – הקדמה קצרה.

 עדיין לא נערך מחקר, ואין כל תובנה חד משמעית, איך אופנה נולדת . תשאלו את כל מאות המעצבים שהלבישו אלפי דוגמניות במיליון סמרטוטים מפוארים, כמה דמעות הם הזילו כשהתברר להם שהחנויות מחזירות למפעל את הארגזים עם פאר יצירותיהם בליווי פתק: "מצטערים, אין ביקוש".

 גם לא ברור כמה האנשים מאושרים עם צו האופנה האחרון, וכמה סובלים בגללו ורק מוכנים להסתגל אליו. מה שברור לגמרי הוא, שכשמתלבשת עלינו אופנה מסוימת, חלק גדול קופצים על העגלה רק כדי להיות עם העדר ולהרגיש "קול".

 למה אני מזכיר את זה? כיון בעשור האחרון השתלטה על הרחוב הישראלי אופנת הקרחת.

המשקפיים וקרחת הקסדה

 די מוזר. תחשבו רגע.

 אם שיער זה לא טוב, אז למה רק הגברים מקרחים? מה, הנשים עז? לא טוב לגבר – לא טוב לאשה. נכון? והיות וגם, סתם נניח בשביל ההגזמה, חצי מהגברים עדיין מסתובבים עם הדבר הזה על הראש, זה אומר, בחישוב פשוט, שלפחות שלושה רבעים מישראל הבוגרת לא דוגלים בקירוח, ועדיין חושבים ששיער על הראש כמו שהטבע תכנן, זה טוב. עד כאן – אלף.

 בית. אל תספרו לי שזה לא מתאים לארצות חמות וזיעה וכאלה. מה באפריקה? שם יותר חם, ולכושים הגברים בכל זאת יש שער על הראש. קצר ומקורזל אמנם, אבל יש. אז ירד מהפרק גם הטיעון הפרקטי.

נמשיך הלאה, ועכשיו ליופי. יותר יפה עם. ברור, לא? אפשר לצבוע, לגזום בצורות שונות ומעניינות, אפשר להאריך ואפשר לקצר. תמיד זה יהיה יותר מעניין. ואכן, האנושות תמיד גילתה עניין רב בנושא השיער, ויעידו כל אותם מגזינים לאופנה שמקדישים עמודים ארוכים וצבעונים לנושא.

 עוד טיעון. מכירים את המושג "גלוחי הראש"? הוא תמיד סימל שוליים אלימים וחוליגנים. משהו מתחתית המיץ של הזבל של החברה. ניאו נאצים כאלה.

 יפה עד כאן? יפה. ממשיכים.

 לכל אורך ההיסטוריה הזיקנה סימלה את הסוף, את הקצה, את ההתפוררות, את בגידת הגוף. הדמות הקלאסית של איש זקן היא, מישהו כפוף שלא רואה ממטר, ששיניו ושערו נשרו. כלומר, מכוער כזה. לא נעים. כמו אחד שהולך עם שלט ביד: "אני מתפורר" .

 די. אל תצחקו. גם אליכם זה יגיע מתישהו. בעצם, תצחקו. מה איכפת לי. אתם אופנוענים הרי. יש לכם סיכוי טוב למות צעירים. מלח מים מלח מים שום פלפל וחציל.

 וברשותכם, עוד שורה. שורת מחץ. אתה, כן אתה אדוני, שים בבקשה יד על הלב, ותשבע לי שאתה מוכן לראות את אשתך עם קרחת. הא?

 טוב, אתה במקרה כן. הרוב לא. תאמין לי.

 אז איך, לכל הרוחות, נולדה האופנה המחורבנת הזו, ולמה בכל פינה רואים אנשים צעירים מסתובבים להם עם קרקפת מבהיקה ונוצצת? איך, לעזאזל, איך???

 התשובה פשוטה: צעיר ערמומי כלשהו, משוחרר מעכבות, כנראה, ראה את המפרצים מתעמקים לו בקדמת המצח, ואמר לעצמו: נעשה קרחת כדי לא להתפשל ליד כל החבר'ה השעירים. עדיף שיצחקו על קרחת יזומה מאשר על התקרחות שלא בעיתה. שניים שלושה צעירים כאלה, והופ – נולדה אופנה. בניגוד לכל מה שהמין האנושי חשב והאמין עד היום. בהפוכה כזה. בדווקא. איזה כיף להיות שונה מכולם, גם אם זה לצד הכיעור. וכמו שאמרתי בהתחלה, אף אחד לא יודע מדוע אופנה תופשת או לא.

 למה התחלתי עם כל הנושא הזה בכלל?

 כי לאחרונה הסתפרתי. אני אוהב שער ארוך. מת על זה. גם יש לי את זה אם להצטנע. כלומר, הוא לבן כמעט לגמרי, אבל כולו במקום. כמו כשהייתי בן עשר, וגם ממשיך לצמוח באותו הקצב. גם יש לי רגשות נוסטלגים לשנות השישים ההן, שכל צעיר (כמעט) בעולם האריך שיער כאקט של מרד לעולם המסואב של ההורים.

הסתפרתי ועשיתי את זה קצר. קצר מאד. ועכשיו אתם בטח מתים לדעת למה. אז הנה אני מגלה לכם.

 בגלל המשקפיים. ופה, (כרובי, אל תתעצבן, הבטחתי ואני מקיים. מילה של גבר!) אני מתחיל לדבר על אופנועים.

 המשקפיים לא הצליחו להכנס לי לתוך הקסדה. השיער העבות חסם להן את הדרך. מצאתי את עצמי לפני כל רכיבה נאבק איתן, מנסה לדחוס אותן דרך המשקף שיתישבו על האזניים ו…גורנישט. אם אחד הצדדים עלה למקומו מעל האוזן, השני התיישב לי באמצע. אז הייתי מוציא ומתחיל מההתחלה, ושוב אותה תסבוכת. לא הולך.

 וכאן אני מגיע בעצם לעניין שעליו באמת רציתי לדבר אתכם. המשקפיים. האביזר המעצבן הזה שמפריע להמון אופנוענים.

 אבל הפוסט הזה כבר נהיה ארוך מידי, והגולש המודרני ידו קצרה על העכבר, ופיוסיו קצרים. אז נדחה את זה לפוסט הבא.

 תחזרו, אתם שומעים? יש לי כמה דברים מאד מעניינים לספר לכם בנושא. לא תאמינו.