ינוקא ממשיך להפגיז בטקסטים משובחים, ומשתלט אט-אט על קטגורית אורחי הבלוג. גם אתם מוזמנים.
עין מלוכסנת, עין עגולה
הדברים המפתיעים שתקראו פה, התרחשו במבחן שערך מגזין "פולגז" להונדה CBR1000RR העולה החדש לארץ המובטחת. אני בטח לא מחדש לכם, שהדבר הזה שמכונה "FireBlade" (להב האש) הוא פיצוץ טכנולוגי מגורזן עד לעצמות, אופנוע שפיץ של סוף המדרגות. למי שלא מעורה בתחום, אני רק אסביר, שזה אחד מאופנועי הליטר הספורטיבים שנחשבים היום הכי-הכי.
חוץ ממני נכחו בזירת הארוע טל זהר (טל"ז) הצלם, ושי נוה (שי-דני) הרוכב הבוחן. לצערי, הם היו עסוקים בדברים אחרים באותם רגעים, ולא יוכלו להעיד על נכונות דברי. תאלצו אם כן, לקבל את עדותי הבלעדית, ואם משהו כאן לא מסתדר עם תפיסת העולם שלכם, או שנראה לכם שאני משקר, אתם יכולים לשים על הרגלים נעלי "אדידס" מסוג משובח, ולקפוץ לי.
* *
*
צילום: טל זהר
"רוצה סיבוב?"
פניתי לאחור לראות מי שואל. טל"ז בישל קפה בפינג'אן, ושי נוה ניסה להוציא עם לדרמן את קוצי הפיבר של הסליידר שננעצו לו ביד. בטח סתם דמיינתי. הסתובבתי והמשכתי לבחון מקרוב את להבאש. הוא בנוי דחוס מאד.
"מה אתה מסתכל כל כך הרבה? עלה לסיבוב" – הוא קרץ לי עם הוינקר.
הופתעתי. "רק אתמול הגעת מיפן וכבר אתה יודע עברית?"
"אני מדבר אופנועית" – הוא אמר בזלזול – "זה בינלאומי, יו נואו… ואל תסיט את הנושא. קח אותי לסיבוב, ותראה בדיוק מה אני שווה".
"אסור לי" – אמרתי לו – "אתה עם שלטי 'במבחן'. רק לשי-דני יש ביטוח להזיז אותך".
"מה אתה מתקטנן לי עם זוטות" – השתלח הלהבאש – "אנחנו באמצע רמת הגולן, והכבישים ריקים. אפ'חד לא רואה. חמש דקות על הכביש יספיקו לך כדי לקלוט כמה אני טוב".
שחצן יפני צעיר. "לא רוצה" – אמרתי לו.
"פחדן" – סנט בי להבאש – "אתה בכלל נראה לי קסטומאי. תסתכל טוב מה אתה מפסיד. הספק אדיר של 175 כ"ס. 4 צילינדרים שאתה בכלל לא מודע לקיומם, רדיאטור ענק שמתחבא מאחורי גלי פלסטיק מעוצבים להפליא, צמיג אחורי כמו של משאית, תנוחת ישיבה ספורטיבית מעולה. אני תחנת כח קטנה" – השתחצץ היפני.
"אתה טחנת זיוני מח" – אמרתי לו – "ואם אתה דוקא רוצה, אני אגיד לך בפרצוף מה אני חושב עליך: אתה מיותר. כן כן. אל תסתכל עלי ככה. אתה גירסת כביש שנכפתה על הונדה. מקומך בכלל לא פה. אתה צריך להיות במסלול."
"שקול מילים" – התקצף להבאש – "אני מתאים גם למרוצים וגם לכביש".
"לא נכון" – התעקשתי – "אתה גרזן מסלולים, ושם המקום שלך. כאן אתה סתם מפריע. אין אצלנו כבישים די ארוכים, או מפותלים, או סלולים מספיק טוב כדי להנות ממך. מי שיקנה אותך לא יידע מה לעשות איתך. הכביש יגמר לו מהר מידי. וחוצמזה, אם אנחנו כבר מדברים, לדעתי ממש לא נוח לרכב עליך".
"טוב טוב, הספיק לי ממך" – חתך להבאש – "הבנתי כבר עם מי נפלתי. לך תביא לי את שי-דני. הוא יודע מה לעשות איתי".
"אתה התחלת" – אמרתי לו בסמכות של איש מערכת מגזין אופנועים מוביל – "ועכשיו אתה תקשיב לי עד הסוף. קודם כל תראה איפה הכידון שלך. ליד הכביש, בערך. צריך לשכב עליך כדי להגיע לקליפונים. מיכל הדלק שלך בגודל של חבית בירה. צריך ידיים של אורנג-אוטן כדי להקיף אותו. ובעצם, גם זה סתם זיוף, כי חצי ממנו הוא חיפוי לפילטר אויר. אם רוצים לסובב אותך על המקום אין לך היגוי. צריך לדחוף עם הרגליים שמונה מאות פעם ברוורס. הסרק שלך מעצבן, אשכרה דיזל. הפרצוף שלך יפני עם שתי עיניים חצי עצומות, שזה כבר ענין של טעם. אני דוקא מעדיף עיניים מערביות עגולות. ומה הקטע, כולך דחוס בכח ומשפריץ שרירים, שרק מי שיודע בדיוק מה עושים עם אחד כמוך, וגר ליד כביש הצפון, יכול להנות ממך עשר דקות ביום בערך. בקיצור, אתה מיותר פה. תחזור ליפן."
צילום: טל זהר
"חנטריש, חנון, ולפלף, זה מה שאתה" – נחר להבאש בתיעוב – "אני ואתה לא נהיה חברים. ואל תבקש עוד פעם משי-דני שיקח אותך מאחורה, כי אני אנער אותך לכביש".
"אה" – אמרתי לו כדי שהמילה האחרונה תהיה שלי – "טוב שאתה מעלה את הנושא הזה. להיות מורכב עליך זה סיוט. רק שתדע. מושב המורכב שלך זה פיסת עץ עטופה בסקאי שיושבת על בולם קשה. אין אף ידית לתפוס חוץ מהצלעות של שי, וכל גבשושית מקפיצה אותי לאויר. פחד אלוהים".
לא היתה תשובה. להבאש נעץ מבט יפני מלוכסן בחרמון הרחוק שפסים לבנים אחרונים של שלג נימרו את צלעות הבזלת שלו, והתעלם ממני.
אנחנו צ'ילבות. לא נראה לי שנהיה חברים אי פעם.
אכן כתוב יפה
קצת קטנוני מצידי אבל בכל זאת:
"בחרמון הרחוק שפסים לבנים אחרונים של שלג נימרו את צלעות הבזלת שלו" – מה לעשות והחרמון אינו מורכב מסלעי בזלת אלא מסלעי גיר
אילן