למה אופנוע 125? בעקבות שאלות רבות עליהן אני נדרש לענות בכל פעם כששומעים מה נפח האופנוע עליו אני רוכב, ובעיקר לאחר שטרחתי לכתוב תשובה מפורטת בפורום פול גז לרוכב ששאל אותי בפעם ה-1,000, החלטתי להעלות את אותה התשובה גם כאן.
למה אופנוע 125 סמ"ק?
זהירות! פוסט מעט טרחני וחפרני, שמיועד בעיקר למי ששוקל לעשות את אותו מהלך של רכישת אופנוע קטן נפח, ופחות למחפשי ההגיגים והמחשבות על העולם הדו גלגלי.
"…הסיבות לבחירה באופנוע 125 סמ"ק דו פעימתי הן רבות ומגוונות. יהיה זה אולי פלצני לומר, אבל אני באמת מרגיש שאחרי 11 שנות רכיבה על מגוון כלים ובמגוון תחומים, הגעתי כבר למצב שאני יכול לאבחן איזה כלי בדיוק אני רוצה וצריך (!) ולאיזה מטרות בדיוק.
גם הכלים הקודמים שלי, ה-KTM525 וה-KTM640 שקדם לו, נרכשו כדי לשרת מטרות מאוד ספציפיות (ה-640 לשימוש יומיומי ומרוצי סופרמוטו, ה-520 לשימוש סופרמוטו ורכיבות שטח). מטרות, שלא הייתי יכול להגדיר אותן לעצמי, קודם לכן, כשנעדרתי את הנסיון הנדרש.
ועכשיו להסברים הספציפיים:
א. אני גר באזור המרכז.
בעיר שרבים טוענים שבכלל אינה קיימת.
ב. רכיבה טכנית היא ה-Cup of Tea שלי.
אנדורו מה שנקרא. אני יעדיף תמיד התמודדות של רבע שעה לאורך 300 מטרים בעלייה מסולעת בכבדות, נע בקושי במהירות של 5 קמ"ש עם הזעה מוגברת והתנשפות שמאיימת לשפוך את הריאות החוצה, מאשר רכיבת שבילים\דיונות מהירה, טיפוסי קירות או מוטוקרוס.
ג. לחבר סעיפים
עכשיו – כל שנותר הוא לקחת את סעיף א' ולחבר אותו יחד עם סעיף ב'.
כך, ניתן להבין שאני מתגורר במגרש המשחקים האולטימטיבי עבורי. במרחק של חצי שעה רכיבה מביתי, נמצאים רוב אתרי האנדורו הפופלריים בארץ: החל מהאזור שמזרחית לראש העין, דרך יער קולה והמרחבים הבלתי נגמרים של מתקן אדם, וכלה בתל חדיד ויער בן שמן. הכל כאמור, במרחק של פחות מ-30 דקות לביתי (מתחנת הדלק של עינת, ועד ליער בן שמן – הנקודה הרחוקה ביותר, 24 דקות). אם נרחיב את המעגל, הרי שבמרחק של פחות משעת רכיבה אני מגיע לנקודות רכיבה מעניינות ומאתגרות נוספות: כרמי יוסף, מסילת ציון, הרי ירושלים ועוד.
ד. כי הוא מפריד בין גברים לילדים
וכאן אנו מתקרבים לתשובה – מכל הסעיפים הקודמים מצטייר כלי נשק אולטימטיבי הנדרש להתמודדות עם איזורים שכאלו. הוא חייב להיות קל משקל, הן מבחינת הנתון הטכני והן מבחינת ההרגשה (!), והוא חייב להיות מספיק חזק כדי לדחוף עצמו אל מעבר מדרגת סלע או עליה קשה, אך לא להיות חזק מדי על מנת שלא להתיש. ניתן להבין, שאין צורך בעשרות כוחות סוס כדי להתמודד עם תוואי שטח שלא מאפשר לך להתקדם 2 מטרים ברציפות מבלי להתקל במכשול.
למעשה, לפני כשבוע רכבתי באותו האזור בדיוק על KTM530EXCR. בכל הקשור לרכיבת השבילים בקטעי הקישור – אין ספק – מדובר בכוכב. הייתי מהיר באופן מעורר אימה שהפתיע אותי ואת חבריי לרכיבה. הסיבה לקצב המהיר, תלויה לדעתי אך ורק על סמך הנסיון והידע שצברתי ברכיבה של שנה על 125 סמ"ק דו פעימתי, האופנוע הקודם. אין לי בכלל ספק בכך.
אך כשהגענו לאיזורים היותר טכניים, הפך הצורך לשלוט במצערת הגז בצורה מעודנת (שהרי ב-530, משתחררים המון כוחות סוס בכל סיבוב מצערת של מילימטר), למעייף ומתיש. הכוח שהכלי הזה משחרר בכל פעם שהאחיזה נתונה בספק, מצריךריכוז רב וכוח רב לא פחות, כדי להשתלט על הממזר. אין ספק – האופנוע הזה מגיע עם שערות על החזה ומפריד בין הילדים לגברים…
אבל אני סוטה מהנושא. מה שחשוב לסיפורנו, הוא שכשהחלפתי עם חבר בעל 125 שנת 2002, התאמצתי הרבה יותר כדי לרכב באותו הקצב, אבל נהנתי הרבה (הרבה!) יותר…
ה. אני מתחיל יחסית בשטח
אני כרגע באמצע השנה השלישית שלי ברכיבת שטח (וקצת יותר משנה ברכיבת שטח נטו ומוכוונת אנדורו). אני זקוק לאופנוע שיעזור ללמוד כיצד להשתפר וכיצד להתקדם מבחנית רמת הרכיבה שלי. כן – אני בהחלט רואה זאת כבית ספר לרכיבה נכונה. התייעצויות רבות שקיימתי עם וותיקי שטח למודי קרבות היו כולן דומות מבחינת המסקנות: "כל אחד חייב לרכב במהלך קריירת השטח שלו, לפחות על דו"פ אחד, ולפחות על קטן נפח אחד, כדי להתקדם נכונה".
ו. ה-125EXC של KTM עושה בדיוק את כל הכתוב לעיל.
הוא קל משקל מבחינת תכונותיו הפיזיות – 97 ק"ג משקל רטוב (לא כולל דלק), הוא מרגיש קל בזכות היותו בעל מנוע דו פעימתי קטן נפח (ועל כן, אין בו כמעט חלקים נעים השומרים על אנרציית התנועה קדימה והוא נעדר את תחושת הכבדות המלווה כל אופנוע 4 פעימות גדול נפח, בעת שינויי כיוון). ההספק שלו מספק מעל ומעבר בכל הקשור לרכיבת אנדורו (33 כ"ס ללא ההגבלות…) והוא מהווה בית ספר לרוכב מתחיל בתחום השטח המעוניין להתמקצע: משקלו הקל וההעדר היכולת שלו לשמור קו ברכיבה, מחייב את הרוכב ללמוד כיצד לייצר אחיזה באמצעות העברות משקל. מנוע הדו"פ קטן הנפח מלמד את הרוכב כיצד לרסן את האופנוע דווקא באמצעות הקלאץ' ולא באמצעות ידית הגז.
אופיו של הכלי, מלמד את הרוכב כיצד להתמודד עם איבוד אחיזה כשההספק המנוע קטן והטעויות קטנות בהתאם. גם השליטה בגז משתפרת לאור אופיו הייחודי של מנוע ה-2 פעימות. העדר בלימת המנוע מלמד כיצד לבצע ירידות נכון ובצורה אקטיבית, ולא להסתמך על בלימת המנוע של מנועי ה-4 פעימות (מתכון בטוח לעצלנות בכל הקשור ללמידת הטכניקה) ועוד ועוד ועוד…
ז. לא שלב ביניים
האם ניתן להבין מכך שאני רואה ב-125 רק שלב ביניים? ממש לא. עובדה היא, שאני כבר ב-125 השני שלי.
אמנם אני רואה בעתיד הרחוק שלי דווקא KTM300EXC-E (כי אדם חייב שיהיו לו פנטזיות) אך בינתיים, אופנוע 125 מעניק לי חוויות שלא מהעולם הזה, ואני לא באמת זקוק לעוד כוח לשימושים שאני מייעד לאופנוע.
ח.הוא זול
שמתם לב שלא כתבתי דבר על מחירו הנמוך והיותו אופנוע השטח המקצועי הזול בארץ? (או שלא?) לא ציינתי זאת מכיוון שמדובר על בונוס \ תוספת נחמדת לכל הסיבות שרשמתי לעיל… זהו לא תירוץ ולא סיבה, רק ציון עובדה.
להבדיל, על הפייזר שלי לא כתוב 1000"" (ויש כאלה שגם לא יודעים לזהות את הלוגו של ימאהה) ולכן גם אותי שואלים המון "כמה סמ"ק" קצת לפני השאלה המתבקשת "אחי, כמה סוגרררר?" (עליה אני עונה "כמה אתה רוצה?…")
אתם צריכים שם ב-KTM עובד נוסף? כזה שיכול לקבל קטום למען יראו ויקנו?
מזל טוב, תשמרו אחד על השני, כל המקלדת שלי רטובה מהרוק. 😛
זה בסדר כרובי, לא צריך להתנצל שזה ה-125 השני אצלך
גם אצלי עקומת הלמידה שטוחה 😆
גם לי יהיה מתישהו.
בנתיים אני תקוע עם בהמה בליסטית שלא ממש אוהב לעבוד.
כרובי! יש טרייד אין?… 🙄
אני חושב שזה עיניין סובייקטיבי.
רכיבה על דו"פ שונה מרכיבה על 4 פע' כמו שציינת.
אני מכיר רוכבים מעולים, של המון שנים, שאין להם ברזומה דו"פ ועושים את מגרש המשחקים שלך בריקוד מעורר קנאה על 4 פע' בנפח 450 לפחות.
אין ויכוח לעניין המשקל, הצדק איתך !
KANGAL, תמשיך להתאמן, קשה באימונים, קל בקרב.
בסופו של דבר מתרגלים והוא הופך לחבר אימיתי בשטח.
ערן – אם השתמע מדבריי כאילו לא ניתן לרכב עם אופנוע בנפח גדול יותר בשטח טכני, הריני מצטער (למרות שלא מצאתי אינדקציה לאימרה שכזו בכתובים, אבל ניחא). הכל שאלה של נוחות. יש כאלו שמתחרים עם 125 סמ"ק בראלי חוצה-ישראל. מלבד העובדה שזה מעיד על שפיותם הבעייתית, זה בוודאי לא אומר שהכלי מתאים לכך, או לא מתאים לכך. יש הרבה משתנים מסביב. 🙂