דרך דיון שהתפתח בפורום אופנועי השטח של תפוז, הגעתי לכתבה המאוד מעניינת באתר ג'יפולוג העוסקת בתוצאות מרוץ הבאחה 500. בקצרה: הכתבה עוסקת בתוצאות מרוץ הבאחה 500 האמריקאי שהסתיים בימים האחרונים ותוצאותיו שונו מס' ימים לאחר תום האירוע, בשל עונשים שניתנו למתחרים בכל הקטגוריות אך בעיקר ל-10 מתוך 16 הצוותים המסיימים בקטגוריה היוקרתית "טרופי טראק". עיקר ההפתעה היה נעוץ בעובדה שהעונשים ניתנו על שבירת חוקים שלא נאכפו במשך כל שנות קיום המרוץ. ואנו מדברים כאן על מרוץ עם מסורת של יותר מ-40 שנים…
על פניו, נראה שהדיון על עצם הדרישה לעמוד בחוקי המרוץ, הוא מיותר. ועצם ההפתעה, מפתיעה בעצמה. שהרי למה נועד תקנון המרוץ אם לא כדי להגדיר את התנאים בהם כולם צריכים לעמוד? מה אם לא ההגדרות שקובעות מיהו המנצח? נראה תפל ועקר לעסוק בחשיבות החוקים בספורט מוטורי מקצועי שכזה, אבל הדיון בפורום שהתפתח, מוכיח אחרת. מסתבר, שיש כאלו , גם אם בודדים, שמאמינים ב"אופי משפחתי" של מרוץ ראלי רייד ("פשיטה"), ובאמת ובתמים רואים מול עיניהם דהירה חסרת גבולות ומגבלות על תוואי שטח, לצורך הגעה לקצהו השני. מה שנשמע יותר כמו תחרות בין ילדים בה החוק היחידי הוא "מי מגיע ראשון?", וכל חוק אחר הוא "מגביל", מדכא ו"הורס" את חוויית המרוץ.
האמת שהופתעתי לראות דיון שכזה בפורום העוסק לא מעט בספורט המוטורי הישראלי. כמדינה שתעשה בקרוב את צעדיה הראשונים בתחומים החוקיים של ספורט זה, ועוד תחת תקנות מגבילות פי כמה וכמה מאלו המלוות את המרוצים היוקרתיים בעולם, אנו חייבים להבין, להפנים וללמוד כי חוקי מרוצים הם חזות הכל. עליהם יקום וייפול דבר. אי אפשר להגמיש, לעגל פינות או להעלים עין מסטיות, קטנות ככל שיהיו, מתקנון מרוצים. זה מה שמתווה את הדרך, זה מה שקובע את עתיד הספורט. יש שיחשבו שהחוקים מסרסים, מרגיזים, מעייפים – אבל האמת היא בדיוק הפוכה: ככל שהמרוץ הופך למקצועי יותר וככל שנותני החסות משקיעים כספים גדולים יותר באירוע, כך נדרש האירוע להתנהל על פי חוקים קפדניים יותר ויותר. כך תופח ספר החוקים ומונע פתרונות אד-הוק במקרים עמומים ובלתי ברורים שלא כוסו בעבר על ידי תקנונים פשוטים וכלליים יותר.
מניסיון אישי: נותני חסות לא נכנסים לאירועים (או פורשים מהם), כשהתוצאות נקבעות על סמך הכרות אישית של ההפקה עם הצוותים הוותיקים או על סמך חורים קיימים בתקנון. נותני חסות נמנעים מאירועים לא הוגנים שבהם התנאים לא ידועים מראש. ונותני חסות, כמו גם מתחרים הנדרשים להוצאות כספיות גבוהות, לא מגיעים לאירועים כשתוצאות המרוצים נקבעות שלא על המסלול ושלא על ידי הרוכב/נהג הטוב ביותר.
דוגמה מקומית? לא חסר. מספיק לשוחח עם מתחרי האופנועים המעטים בליגת הראלי רייד הישראלית, המתמרמרים בינם לבין עצמם על השחיקה הגוברת והולכת בתקנון המרוצים הקיים ועל החורים הקיימים בו, שמאפשרים למפיק למצוא פתרונות יש מאין כדי לשמור על אטרקטיביות ו"רייטינג" גבוה בנושא כמות המשתתפים בכל אירוע. בפועל, עצם ההגמשה וקיומם של חורים אלו, מביא לירידת חשק לא מועטה בקרב המתחרים השואפים לסטנדרט קבוע והוגן עבור כולם. אם מרוץ נקבע שלא ע"פ חוקים הגיוניים שידועים לכולם טרום האירוע, כולל לשופט ולמארגן, הרי שדינו של המרוץ להכשל. נקודה.
הפתרון? תקנון הדוק יותר, עם חוקים חדשים שפותרים את המצבים העמומים שלא מופיעים בתקנון ואכיפתם. כל זאת כמובן, לפני תחילת העונה הבאה למען יידעו המתחרים מראש "למה הם נכנסים" ויוכלו לעשות את השיקולים שלהם באם להשתתף או לאו, בהתאם.
לכתבה בג'יפולוג: באחה 500, חוק וסדר