כל אחד ומצדה שלו

כל אחד ומצדה שלו. פוסט אחרון בהחלט בעניין רכיבת האופנועים בערב ראש השנה לראות את הזריחה.

כתב: עמוס ברעם

החלטתי לא לרכוב השנה למצדה. אחרי שנים של אירועי רכיבה מרשימים ומכובדים , משהו באווירה התחיל לא להתאים לי . חדלתי. אני רוכב כשמרגיש לי נכון וככל הנראה לא הייתי יחיד שהרגיש כך כי השנה הפך האירוע לסלט ירקות אחד שלם. אולי כך צריך כדי להחזיר עטרה ליושנה. להתחיל מבראשית.
כששמעתי מג'קי חכים כי כמה חברים מתארגנים ספונטנית למצדה אחרת הזדרזתי להצטרף כי מסורת זו מסורת. ווידאתי עם ספיר את הפרטים האחרונים.

חושך, אופנועים ומצדה

בשעה 01:00 התאספנו כמה אמיצים בגלילות. אמנון האהוב, אביב הבלתי נלאה ונוספים. חיבוקים נשיקות וצחוקים, השלמת החסר באינפורמציית מעגלי החיים, סיעור מוחות בענייני הגדג'טים האחרונים בעולם האופנועים ולקראת 01:30 התחלנו לרכוב צפונה על כביש החוף. ב-Mצע הדרך כיבדו אותנו חברים נוספים ביניהם מייק ויעקוב. קפה זה מצרך חשוב בשעות כאלו. שיירת אופנועים לא קטנה חלפה על פנינו ברכיבה זריזה צפונה (אחר כך התברר שאלו היו החבר׳ה של מיצו שנסעו להר מירון), אותם חבר׳ה שראינו בגלילות קודם לכן. אנחנו לא ממהרים ושמים פעמינו לכיוון מגידו לאסוף חברים נוספים.

הרכיבה בלילה שונה. החושים חדים יותר. שמים לב לפרטים שהרכיבה במשך היום מסיטה את תשומת לב מהם. התנועה דלילה. הלילה חשוך. ככל שמצפינים ברכיבה היא הופכת דלילה יותר. ההרגשה מוזרה. בעבר, עם סיום ארוחת החג, היינו מתאספים אלפים של רוכבים ורוכבים יחדיו והנה עתה, 10 חברים, וה "מצדה" לא שונה בהרבה. המיקום הועתק. הרעש וההמולה פחתו. החברותא נשארה והיא גוברת על נסיבות חיצוניות ולוקחת אותנו למצדה אחרת.

בולע אורות

בלילה, בכבישי הגליל אתה בולע אורות, תמרורים ושלטים, וסימני דרך על הכביש. הנוף הבלתי נגמר, אליו אנחנו רגילים מעשרות אלפי קילומטרים של רכיבה, צרוב בזיכרון, ותוך כדי רכיבה אני מנסה לחבר את הפאזל אל תוך המראה החדש. השחור עם האורות.

בכפר תבור, כשאנחנו פונים מזרחה, אנחנו פוגשים עוד חבורת אופנוענים בדרכה למצדה שלה. אנחנו ממשיכים לרכוב ובצומת צמח עוצרים לחנייה נוספת. מרדכי הבלתי נלאה וחבורתו הכוללת אופנועים מדהימים כשלעצמם עושים דרכם לגלבוע. למצדה שלהם. השעה כבר 05:00. מזג האוויר משתנה תכופות וכל עלייה או ירידה בטופוגרפיה, גוררת שינוי בטמפרטורה ובמשב הרוח. מצב הרוח רק הולך ועולה. השמש. אוטוטו השמש הראשונה של השנה החדשה.

תבלינים

ממשיכים. דרומה. 10 דקות רכיבה בעמק הירדן ומתחילים לטפס. לא במתינות. הכביש מפותל דיו אולם "הרוס". לא מתוחזק ומטופל כראוי ובורות מסוכנים פעורים בו. האורות מטה של עמק הירדן, החושך סביב, הנוף ההררי מולנו התחום בשחור של הלילה עם הנץ החמה, ראש השנה ומצדה, כל אלו ועוד מוסיפים תבלינים לאירוע הרכיבה המיוחד. טיפוס של כ-500 מטרים לאורך 5-6 ק"מ .

נכנסים לחניון הפארק. לא מעט ג'יפים, אופנועים נוספים ואנחנו. מכבים את המנועים ומתמכרים לשקט, למראות ולראש שנה, המתחילה להפציע אי שם במזרח. האווירה מצוינת. נעימה. תרמוסים עם תה, קפה, עוגות ועוגיות, הסברים על המקום והאזור ו… ממתינים.

שעות השינה החסרות

כוכב הירדן , כאוכב אל-הווא או שאטו בלוואר ( ערבית וצרפתית) הסכים להיות לנו למצדה השנה. העמק מתכסה אובך המקשה על הראות אבל לא זה באמת מה שחשוב. 06:20 האזור מתחיל להתבהר כמו בסטודיו לצילום. השמש שלנו צוברת תאוצה ומבעד לכל מה שמפריע היא פורצת לתודעה ומסנוורת אותנו. האזור כולו מתחיל להיצבע בצבעים אליהם אנחנו רגילים, וזה אומר שהגיע הזמן. שעות השינה החסרות מתחילות לתת אותותיהן ואנחנו כאחד, חוזרים לכנרת לאגור כוחות לקראת הנסיעה חזרה ולהכניס משהו לפה לפני.

תמה ונשלמה מצדה תשע"ז. להתראות במצדה תשע"ח. לא נגמרה החברותא והחברות, האהבה לאופנועים והסיבות להמשיך ולחפש את מצדה הבאה.

להתראות . במצדה.

תודה רבה על הרכיבה המשותפת. נהניתי מאוד.