רוכבים על אופנועים – ראו הוזהרתם. אין באמת חלוקה בין רוכבי האופנועים לנהגי המכוניות. טור זה נכתב לאחר שבעקבות התאונה הקטלנית בכביש 443, בה רוכב קטנוע החליק ונהרג בהתנגשות עם מוביל טנקים צה"לי, קם קול צעקה. גולשים רבים כינו את נהגי הרכבים "רוצחים", "חסרי אחריות" ו"עבריינים". עמוס ברעם חושב שכדאי קצת להסתכל במראה ולהבין, שאין באמת חלוקה בינינו לבינם.
כתב: עמוס ברעם
אין אנחנו ואין הם. אין וואקום ואין חלל בו יש הפרדה (מלבד אולי כשיהיה המסלול בערד) בינינו לבינם. אנחנו יחד. לא רק שאנחנו יחד אלא הם אנחנו ואנחנו הם.
אנחנו גם מסמסים תוך כדי רכיבה. אנחנו גם רוכבים בצורה מסוכנת ומסכנים את הנמצאים בדרך. אנחנו גם מדברים בטלפון תוך כדי רכיבה, מי עם דיבורית ומי כשהמכשיר בתוך הקסדה ולא מרוכזים בכביש ב-100%.
אנחנו נפגעים ונהרגים בדיוק כמוהם, ההם שנוהגים בכלי רכב. אנחנו מחנים את האופנועים שלנו בצורה חזירית כי ככה בא לנו בדיוק כמו החזירים בכלי הרכב. אנחנו עוברים באדום ומסכנים את עצמנו ואחרים בדיוק כמו נהגי משאיות ורכבים פרטיים.
אנחנו באים משם. אנחנו חלק בלתי נפרד מהם וככאלה חלים עלינו כל החוקים והתקנות שחלים עליהם. כחלק מהם אנחנו הורגים ונהרגים, פוצעים ונפצעים כמוהם.
אנחנו שונים ומיוחדים
אנחנו שונים, מיוחדים, מהירים וברור לנו שאנחנו, הרבה יותר טובים מהם. אז שיהיה ברור: אנחנו לא.
אנחנו בדיוק כמוהם. ואפילו טיפה פחות בטוחים וממוגנים מהם. אז בואו יחד נפסיק לבלבל ת׳מוח, ניקח כל אחד ואחד מאיתנו את עצמו בידיים ונוריד טיפה את הטירוף של עצמו ועל ידי כך את של כולנו. בואו נפסיק לחפש אשמים ונהנה ממה שיש לנו.
יש לנו הרבה ממה להנות. ואנחנו בסך הכל , מעוניינים להמשיך.
וקישור שקשור: מדריך וטיפים חשובים לגבי מה עושים עם הידיעה על רוכב אופנוע שנפגע בתאונת דרכים
עוד טורים של עמוס ברעם, כאן
ובאותו נושא
יש ימים שבהם כואב לכבות את מנוע האופנוע – סיפורו של ירושלמי
פעם חיינו באמת – על הקשר בין אופנועים לאדם הקדמון
בשביל אופנוען, כל רכיבה היא חג החירות
להיות אופנוען זו מחלה שכיף להיות חולה בה, והיא לכל החיים