מי שמניע, מגיע: סיפורו של מועדון קטנועי טייפון הישראלים

טייפון – מה יש בקטנועים האלו? מאז ומתמיד בני האדם "הלכו על הקצה", אך לא תמיד מה שהכי חזק, גבוה, ומהיר נחשב לשם דבר. פריצת גבולות היכולת לפעמים מחזירה אותנו לדברים הפשוטים הקטנים והחלשים, איתם נרצה לנצח במערכה. במת הכותב האורח ב"כרובלוג" נמסרת הפעם לנפתלי, מקים מועדון רוכבי הטייפון בארץ, שגייס לצידו לא פחות מ-1,600 משוגעים לדבר.

כתב: נפתלי שי – מועדון פיאג'ו טייפון ישראל

מפסקת הפתיחה שלמעלה, המהווה את המוטו שלי, נולד הרעיון שהנחה אותי בהקמת מועדון טייפון ישראל. לדעתי, זו לא חוכמה לעלות על בהמה חזקה וללעוס את הדיונות הפרועות שמקשטות את ארצנו. קצת טכניקה וניסיון, בשילוב עם שטרות כסף מרשרשים, יביא כל רוכב לראש הגבעה. אבל במועדון שלנו אנחנו מדברים על משהו אחר: מנוע 50 סמ"ק או מקסימום 70 יעשו הכל כדי לא לאכזב את הרוכב עליו. לפני כל תלולית או סתם גבעה צריך לחשב מסלול מחדש כדי לא לאבד כוח בעליה, כדי שלא לתקוע את שאר הקבוצה שרוכבים אתך בשיירה.

הסיפור האישי שלי עם עולם קטנועי טייפון

את המסע שלי עם הטייפונים התחלתי לפני קצת יותר מעשרים שנים. אחרי שהחלפתי כמה אופנועים בחיי, חיפשתי דו גלגלי עירוני שיהיה לכלי העיקרי שלי. מבין ההיצע של שנות ה-90 המוקדמות בלט לו כלי אחד מיוחד במינו: עם מבט קרבי של החזית הקשוחה שדומה למקור של ציפור המוכנה לתקיפה, ישבן עגלגל, ומושב רחב עם מקום מתחת לכיסא ומיגים שמנמנים שהיו שמורים רק לסוזוקי RV

בסופו של דבר, נפל הפור ורכשתי לעצמי טייפון משנת 95 יד שניה. במשך שנים ליווה אותי הכלי הזה נאמנה. לפעמים הייתה בי ההרגשה שאני ממש מתעלל בכלי אבל הטייפון הגיבור לא נכנע ללחצים, בורות מדרכות או סתם כל מכשול אשר ניקלע בדרכו. הוא לעס בגבורה את ג'ונגל האורבני.

מאז חלפו שנים רבות, הטייפון נמכר והוחלף בדו גלגלי אחר ואפילו, השם ישמור, מכונית. אבל הנוסטלגיה והרומנטיקה הפרטית שלי עם הטייפון, דאגו לשמר לו פינה חמה בליבי.

הסוף לייבוא הטייפון ארצה

עם הזמן, חוקקו תקנות חדשות ובכבישי ארצנו אט אט התחילו לפרוח קטנועים עם מנוע של 125 סמ"ק. יכול להיות שריח השמן השרוף ממנועי שתי הפעימות גרם לאנשים לסלוד מהם עוד יותר או שמא התערובת לכלים ישנים הפכה לקשה יותר להשגה, אבל מה שבטוח הוא שהתקן האירופאי הביא לחיסול יצור הכלים הדו פעימתיים. יישור הקו בישראל עם הקורה במדינות האיחוד האירופאי, הקפיץ לכולם את דרגת המינימום לרישיון הרכיבה הבסיסי מ-50 ל-125 סמ"ק וזו הייתה למכת מוות לכלים הדו פעימתיים שהחלו גם כך להיכחד ולהיעלם מנופי ארצנו.

אך כנראה שיש כמוני עוד אנשים שיש להם פינה חמה בלב לכלים האלו ובמיוחד לכלי השמנמן הזה שלא מסרב לכל משימה שמטילים עליו.

ידעתי שיבוא יום וארכוש לי שוב טייפון.

Tech For Fun

לפני כשנה וקצת שהסתכלתי על אוסף הווספות שיש ברשותי והבנתי שחסר משהו במשפחה הזאת. החלטתי שהגיע הזמן לטייפון באוסף, ולא סתם אחד, אלא איטלקי מבציר 1995. בדיוק כמו שהיה לי לפני כשני עשורים.

ימים כלילות ישבתי בלוח יד 2 מנסה לתור אחר קטנוע טייפון מהשנתון המדובר. אך לאחר שהבנתי שכנראה שאין סיכוי שיצוץ לו טייפון מהשנתון הנכון, התחלתי להסתובב ברחבי העיר ובחצרות הבניינים כדי לצוד לי את מבוקשי.

הלב החסיר פעימה שמצאתי את שחיפשתי. לא קשה לזהות את דגמי 95 משום שבתחילת דרכם של הטייפונים לארץ הם צוידו במדבקות שהיו ייחודיות רק לשנה זו: השילוש המקודש שעל הפרינג: "Tech For Fun".

זיהוי המדבקה בדופן הטייפון, החזיר לי את החיוך על הפנים.

הקמת המועדון

אחרי שהכלה עברה לרשותי, החלטתי שהגיע הזמן להעלות את המודעות ולתת במה לכלים האלה, גם על מנת לשמר תרבות מוטורית, אך בעיקר להחיות את סצנת ה-50 סמ"ק עם הכלי שמבחינתי הכי מזוהה עם הקטגוריה הזו בתחילת שנות ה-90.

רבים צקצקו בלשונם וטענו כי אין מקום לשימור קופסאות פלסטיק ובעצם זה לא קטנוע אלא חלקי לגו שבעיקר מתפרק. המהדרין טענו כי מוקדם מדי להעלות את הטייפון על הכס, משום שהכלי צעיר מדי ורחוק מלהיות כלי בקטגוריית אספנות או להיחשב לקלאסיקה. אותי לא עניינה דעתם של אחרים. שהרי על אהבה ראשונה לא מוותרים. החלטתי להקים את המועדון.

כיום מועדון טייפון ישראל, Piaggio Typhoon Club, מונה כ-1600 חברים שרובם הם בעלי טייפונים שלוקחים חלק בפעילויות השונות של המועדון.

אחת לחודש, ולעיתים גם יותר, אנו מארגנים טיולי שטח עם הקטנועים ברחבי הארץ והטייפונים האלה עומדים בגבורה בכל מכשול שאנו מעמידים בפניהם. מסתבר שהכלי הקטן הזה עקשן ולא נכנע בקלות לתנאי השטח הקשים. לא פעם רוכבי טרקטורונים שפגשנו בתחנות דלק, הסתכלו בזלזול על חבורת המבוגרים המאותגרים על הקטנועים שהשאירו להם אח"כ אבק בשבילים סלעיים.

את הטיולים שלנו אנו מתעדים במצלמות קסדה, לטובת סרטונים שעולים לרשת, ולא פעם הצפייה בסרטונים אלו משחזרת את החוויה ונותנת פרספקטיבה אחרת לנוף ולרכיבה.

מי שמניע, מגיע

מעבר לטיולים ישנם מפגשים חברתיים לצד מפגשיי הרכב השונים במרכז הארץ, ופעילות ענפה של עזרה הדדית ומכירת חלקים בדף הקבוצה.

המועדון מקפיד לטייל בשבילים המסומנים לרכבי 44x תוך דגש על ביטחונם של הרוכבים בקבוצה ועל סדר מופתי. לדוגמה: למוביל ולמאסף יש מכשירי קשר בכדי לוודא שאף אחד לא יישאר מאחור.

המוטו של הקבוצה שלנו לגבי המפגשים והטיולים הוא: "מי שמניע מגיע". לא אחת במהלך הטיולים יצא לכלים לאבד דופק ולהתעלף קלות, אך עצם היותי בעל רקע במכונאות ובעזרת מספר חברים בקבוצה בעלי ידע טכני, אנו מעניקים עזרה ראשונה לכל כלי שמסרב להניע. בכך, ניתנת לחברים תחושת ביטחון לפיה לא משאירים פצועים בשטח ולא נוטשים אף חבר שנתקע. בין אם החבר הוא רוכב או טייפון. לא משנה כמה אנחנו רחוקים מהבית.

יש משהו מיוחד בריח התערובת של שתי פעימות שנפלט מהאגזוז ונותן לך להרגיש צעיר, וכשאתה צעיר, אתה רוצה למתוח את הגבולות: ללכת על הקצה.

לדף הפייסבוק של מועדון פיאג'יו טייפון ישראל

סרטון וגלריה קצרה: