יש לי אופנוע. כמו לרבים וטובים מחבריי. האם זה אומר שאני אופנוען? מה זה בכלל? אין זמן נכון לאהוב את מה שאני אוהב לעשות. זה תמיד נכון. רכיבת לילה חזרה מכבישים בצפון על גבול הלבנון שיש להם 5 ספרות בלילה, אחרי סעודת מלכים כורדית, אינה דבר של מה בכך. ובכלל, רכיבת לילה אינה דבר של מה בכך. 70 אופנועים רוכבים יחד בלילה זה מטורף. חוויה שהיא פשוט MUST.
כתב: עמוס ברעם
בליל הסופ"ש האחרון, כשרובכם התענגתם על ארוחת שישי מפנקת, מצאתי עצמי יחד עם עם עוד עשרות חברים, בדרך צפונה. לארוחת שישי משלנו, חברי מועדון האופנועים הישראלי, בשתולה. סוף העולם ימינה. במסעדת חמדת הגליל – מסעדה כורדית אותנטית. .
רכיבה חזרה מכבישים בצפון על גבול הלבנון שיש להם 5 ספרות בלילה, אחרי סעודת מלכים כורדית ב"חמדת גליל", אינה דבר של מה בכך. ובכלל, רכיבת לילה אינה דבר של מה בכך. 70 אופנועים רוכבים יחד בלילה זה מטורף. חוויה שהיא פשוט MUST.
זה היופי וזה העניין
"חובה לנוח לפני הטיול" זעקו כותרות העיתונים המנהלתיים. עכשיו, לך תסביר לגוף שמתמלא אדרנלין אט אט, שהוא חייב לנוח. בדרך כלל בימי שישי, השנ"צ מגיע טבעי. ביום שישי המדובר, הוא הגיע בקושי. כאילו עושה טובה.
חמודי ממתין בשקיקה למטה, מוכן ומזווד, אז בשעה 19:30 בערך, התייצבנו היכן שאמרו לנו. תחנת הדלק הצפונית בכביש 6 מלאה עשרות רוכבים עולצים ושמחים. שורות שורות של אופנועים משחרים צפונה. כל אחד שונה. עם סיפור משלו ואופי. וכך גם בעליו. וזה היופי. העניין – זה מה שמחזיק אירועים מעין אלו. וכך יצאנו ב-20:00 צפונה, ולא תיארנו לעצמנו. לא יכולנו להכין מבעוד מועד קנה מידה שונה לאירוח, יחס, סיפור לפני השינה וכמובן … אוכל כיד המלך.
רכיבת לילה: החושך עוטף אותנו
אט אט החושך החל עוטף אותנו מכל עבר. הטמפ' ירדו ונשארו באזור 22-23 שזה קלאסי. אולם תוספת לחות מטורפת, ובגבהים בהם רכבנו, הורגשה לעתים צינה קלה. למי מאתנו נעים. למי מאתנו קצת פחות. בצומת אחיהוד פנינו מזרחה ל-85 וקצת בתוך פאתי כרמיאל, צפונה ל-854, שהוא אחד מהכבישים היותר יפים במחוזותינו. הפעם הפריעו מנוחתנו נהגי רכבים מיוחדים, שככל הנראה בשעות האלה משמש עבורם הכביש למגרש משחקים. סכנה מוחשית ומיותרת. מסביר לחלוטין את אירועי התאונות המיותרות שחלפנו על פניהם, ואת החדשות לבקרים המלאות בהם מהאזור. מערב פרוע.
בעצירה היחידה, בה חברנו לרוכבי הצפון, הפליא אליקו בשבחי אופנוע מסוג מסוים תוך כדי שהוא מעורר עליו את החברים המנומנמים ומסתלבט עלינו. הפעם זה נגמר בכיוון אורות ייחודי ו-4 וינקרים. בקטנה כזה. המנה השעתית של צחוקים ודאחקות לפני היציאה אל השחור הגדול.
מה שעולה מהאדמה
מעיל'יה- מנות- עבדון ממוקמים באזורים בהם אנחנו בדרך כלל רוכבים בדרך כלל בשעות היום. אזורי נוף משובחים שהעין אינה יודעת שובע. הפעם האישונים מתרחבים כדי לנסות ולקלוט טיפה אור. טור האופנועים צובע באדום ובלבן את דרכי הנוף החשוכות. הריחות מכים בנו מכל עבר. כל מה שעולה מן האדמה בשעות האלה ונישא ברוח חודר מבעדנו. מדי פעם אורות מבליחים מרחוק. קשה לאמוד מרחקים ואנחנו רוכבים אחד אחרי השני.
אדמית- ערב אל עארמשה- שומרה. קשה להתבלבל ולרכוב צפונה יותר מהכבישים בהם אנחנו נמצאים. מעברו של הכביש, הישובים כתובים בלבנונית. בכניסה לשתולה אנחנו נושמים טיפה לרווחה. כשיורדים מהאופנועים מול "חמדת גליל" מחלצים קצת עצמות, לפני הכניסה אל הלא נודע.
עכשיו הפאנצ': אני יכול לנסות להשתדל ולהסביר את חווית האירוח במסעדה. ההרגשה שלי שלא אצליח. יש בה משהו ייחודי, יחיד ומיוחד שכנראה יכול למצוא לו פינה ונחלה רק במקום מיוחד כמו שתולה – מול ועל גבול הלבנון. בתחילת הערב, 23:15 לערך, הקולות שנשמעו היו "סליחה סליחה, לא קיבלנו את זה וזה, את יכולה למלא לנו את זה וזה, אפשר לקבל עוד מ זה וזה" וכך הלאה…
לקראת סופו של הערב הקולות היו "מושיק, רוצה עוד קציצות? תעבירו להם את העופיונים הממולאים וכך הלאה". וזה לא רק טעמו וכמותו של האוכל. זו העובדה שפתחו עבורנו את המסעדה ביום שישי בשעה 23:00.
אנחנו לא מיוחדים
מסתבר שאנחנו לא מיוחדים כל כך. זה הסטנדרט. זו האווירה החמה, כמעט ביתית, הרצון לשרת ולהשביע רצון, היכולת להכיל ולהאכיל 150 אופנוענים ובני\בנות זוג, צעקנים ורעשנים, כאילו זה דבר של מה בכך. זה איכות בלתי מתפשרת של פנינה, שעשתה הכול במו ידיה והשאירה אותנו פעורי פה ואוזן כשהיא מספרת אודות שרה חתן, בעלת המקום המיתולוגית שהלכה לעולמה והשאירה מוניטין, ושם, והיסטוריה. לא לפני שאותה שרה זכתה להדליק משואה ליום הולדת ה-58 של ישראל. זה החיוך. זו ההבנה שכשהיא אומרת שהיא תפתח את המסעדה לסועד בודד – כך יהיה.
עכשיו, התעוררתי ואני תמה ביני וביני, מה באמת ה-HIGHLIGHT של אירוע הרכיבה בסופ"ש. בתכ'לס חושבני שזה לא יכול היה להתקיים אילולא המרקם המיוחד של הזמן, המקום והאנשים המיוחדים המרכיבים אותו. אז לכל מי שתרם, התאמץ, עשה והשתדל כדי שאירוע שכזה יקרום עור גידים ויצליח – שאפו. תודה רבה, מנהל הצפון המדליק , זיו פרידמן, יואל פינקל ואריק לרר שאספו את העדר מאחור ורונן אלמוג שדאג מקדימה, למנצח הגדול על התזמורת אליקו אלג'ם – תודה רבה מקרב לב וחושבני שאני מדבר בשם כל הנוכחים. תודה רב לנו, שהגענו בשלום וחזרנו בשלום.
רכיבות טובות ומהנות.
עד העונג הבא.
ומי ייתן והכוח יהיה עמכם.
ובאותו נושא:
טיול עם אופנוע: לעשות עונג שבת בשישי
רוכבי המועדון עושים מצווה דו גלגלית
מסע אופנועים לתמיכה בעוטף\חוטף עזה
טיול רכיבה בשומרון: מתוח, מרתק ומהפנט