מושג הרכיבה על אופנוע ומושג החופש, הם שני מושגים שבעבור רובנו, קשורים זה בזה. נוי מפרק ובונה מחדש את הקשר ההדוק (או שלא?) בין המושגים.
כתב: נוי אליניקוב
צילום: רונן טופלברג
משחר האנושות, האדם מחפש לדעת את הלא נודע. תחושת הסקרנות התמידית הזו היא זו המניעה אותנו כמין. זו התחושה שחשו מלחים ששטו אל הלא נודע, הרפתקנים בעודם מגיעים לרכס הרים נכסף או בוקרים הרוכבים לשקיעה. זהו קונספט שעבר מטמורפוזה לאורך העידנים, אך נשמר בבסיסו זהה – החופש ויצר ההרפתקנות.
האם יש מחיר לחופש הרכיבה על אופנוע?
האופנוע, כדברים רבים אחרים, נקשר לקונספט זה. קשר זה הוא המניע צעירים לגלות את הודו וגרושים מתבגרים המחפשים לגלות את מיטב הכרום האמריקאי. אבל מה מקנה לאופנוע כזה או אחר את תחושת ה-"חופש"? האם הרוכב על קטנוע צנום ירגיש תחושת חופש אחרת מזו שמרגיש עורך הדין הרוכב על תפארת ההנדסה הגרמנית?
האם חופש ניתן למיתוג, לשיוך לדגם או חברה מסויימת?
האם אופנוע השווה כעשר אופנועים אחרים, יעניק לך תחושת חופש הגדולה פי עשר מזו שהאופנוע האחר מעניק?
החופש לא רואה גבולות
בבסיסו של הקונספט עומד דבר מה אחר לגמרי, ואין הוא קשור בגודל האורווה או בארץ היצור של סוס הברזל. הקונספט הוא מחשבתי בלבד, ונמצא שם בכמות בלתי מוגבלת לכל אשר יושיט את ידו ויגע בו.
החופש אינו רואה גבולות, דעות פוליטיות, מגדרים או גיל. הוא זהה בתכליתו כפי שהיה משחר האנושות, או לפחות, משחר מנוע הבעירה הפנימי.
זה שאינו מודע לקיומו, ספק ירגיש בו, וזה שמודע לקיומו – ימצא אותו בכל מקום.
תושיטו גם אתם יד ותראו.
הוא תמיד שם.
מחכה.
טורים נוספים של נוי:
כששעון ה-GS500 הגיע ל-100,000 קילומטרים
ובאותו נושא:
יש ימים שבהם כואב לכבות את מנוע האופנוע – סיפורו של ירושלמי
פעם חיינו באמת – על הקשר בין אופנועים לאדם הקדמון
בשביל אופנוען, כל רכיבה היא חג החירות
להיות אופנוען זו מחלה שכיף להיות חולה בה, והיא לכל החיים