ביטוח חובה לדו גלגלי – הסעיף המכעיס ביותר

ביטוח חובה לדו גלגלי הוא נושא כאוב בקרב קהילת האופנועים הישראלית. רבבות ביטים וחבטות זועמות במקלדות הושקעו בעניין ברשתות החברתיות. גם בקרב הרוכבים עצמם יש הרואים את מעלותיו החיוביות של ביטוח זה מול אלו הרואים בו את כל מה שרע בתחום. למעשה, יש כאלו שרואים בו את הסיבה העיקרית לכך שהענף לא צומח ולא מתרומם במשך עשרות שנים.

צילום: אייל מור

אבל היום נתמקד בסעיף אחד בודד שיכול להיות לסוגיה היחידה בעניין ביטוח החובה, שעליה אין עוררין. עניין שכותב שורות אלו מחשיב כסוגיה המרתיחה ביותר בתחום. ולמרות זאת, בשל היות הסוגיה קשורה ישירות לאופי עיסוקו של הרוכב, הרי שסביר להניח שרוכבים רבים (שכירים) לא באמת יטרידו עצמם בעניין.

הסעיף שמביא את הסעיף

העניין פשוט: חברות הביטוח דורשות תעריף גבוה יותר ב-30% בעבור כל פוליסה שבעליה מגיש את חשבוניות ההוצאות השונות של הדו גלגלי שלו (מוסך, דלק וכו') לטובת החזרי מע"מ ומס. זאת אומרת, שכל עצמאי ובעל עסק משלם 30% יותר על הפוליסה שלו, למרות שהסיכון שלו ברכיבה על דו גלגלי, לא שונה מאף רוכב אחר. שכיר, עשיר, היטיקיסט, חייל, נכה או מובטל.

זהו לא פחות ממס עקיף. סוג של "קנס" לרוכב שהעז להזדכות על הוצאות שונות (שאינן קשורות לביטוח בשום דרך שהיא), וקיבל החזר מהמדינה בגין הדו גלגלי שרכש.

איך ובאיזה שלב זה קורה?

רוכבים שרוכשים ביטוח חובה מתבקשים לעדכן את הסוכן לפני קביעת עלות הביטוח, באם הם מדווחים על האופנוע עצמו (במידה ונרכש כחדש\משומש עם חשבונית) לרשויות המס. הם מחוייבים לעדכן את סוכן הביטוח באם הם מתכננים להגיש חשבוניות לרשויות המס על הוצאות הביטוח, תיקונים, דלק, פחת וכו'.

במידה וכן, הפוליסה המופקת להם תהיה ביטוח חובה על כלי רכב ב-"בעלות אחרת". אגב, גם אם האופנוע רשום על שם הרוכב (יד פרטית) ולא על שם העסק, אך הוצאותיו של הדו גלגלי עדיין מנוכות, הוא עדיין נחשב לצורך ביטוח החובה, כשייך ל-"בעלות אחרת".

ביטוח חובה לדו גלגלי – הקנס לעצמאיים

על פניו, אמורה הפוליסה לשקף את הסיכון שהוא מהווה לחברת הביטוח: אם הוא צעיר חסר ניסיון על הכביש, רוכב על כלי ללא מערכות בטיחות בסיסיות כמו ABS או בקרת אחיזה, שתבע מס' פעמים את הביטוח בגין תאונות בהן היה מעורב בשנים האחרונות וכדומה.

רוכב שכזה, אמור לשלם יותר מרוכב תחת פרופיל אחר. אחד שרוכב על כלי בטוח יותר (מבחינת מערכות), בעל יותר ניסיון ברכיבה וללא תביעות בשל תאונות דרכים. אך ההפרשים הנובעים מההבדלים הללו בין הרוכבים, הם מינוריים למדי ולא באמת משמעותיים. זאת, משום ש-"פול" חברות הביטוח לא מחזיק בבסיסי נתונים המאפשרים לו לחשב מחיר אקטוארי. לפיכך, הוא כפוף לקביעה של מחירים על ידי המפקח על חברות הביטוח.

סיבה שאין קשור לביטוח

אך כאמור, חברות הביטוח חובה מתעלמות מאלמנט הסיכון. הן הפכו לכאלו המתעסקות דווקא בתחום עבודתו של הרוכב כסיבה לייקור עלות הפוליסה. שום קשר לסיכון. הן דורשות יותר כסף מהרוכבים על סמך עיסוקם. מדובר על 30% יותר שנדרשים כאמור, מעצמאיים ובעלי עסקים.

למה? הסיבה לכך ניתנה בזמנו על ידי המפקח על הביטוח, ידין ענתבי, שיכול להחשב לאחראי על העוולה הזו.

ענתבי, התנגד לסבסוד והתנגד להורדת תעריפי ביטוח החובה לרוכבי האופנועים. לגישתו, הסיכונים לתאונה של רוכבי אופנוע גדול עשרות מונים מהסיכון לנוהגים ברכב, ולכן על רוכבי האופנוע לשאת בעלות הביטוח של הסיכונים הללו. הפחתה במחירי הביטוח לאופנועים מביאה לסבסוד שלהם על ידי נהגי המכוניות. סבסוד שכזה, כך טען ענתבי, מביא לעידוד השימוש באופנועים באופן שאינו יעיל.

ואז, רגע לפני ש-"הפסיד" בקרב על סבסוד רוכבי האופנועים, הצליח ענתבי להכניס את הסעיף המכעיס ולחייב עצמאיים רוכבים לשלם יותר. הסיבה לקיום אותו סעיף, לטענתו של ענתבי, היא שאם כבר החליטו שהביטוח לאופנועים יסובסד על ידי נהגי הרכבים, הרי ש-"לא ראוי" שהם יסבסדו גם בעלי עסקים שהביטוח הוא חלק מהוצאות העסק שלהם (ועל כך הם מתקזזים במס).

טענתו דאז, שממומשת עד היום, היא כי רק מי שעושה שימוש פרטי בכלי הדו גלגלי זכאי למחיר מופחת. מי שמנכה הוצאות על כלי הרכב הדו גלגלי לא זכאי להטבה זאת ולכן ישלם תעריף גבוה יותר.

לא הגיוני ולא הוגן

עניין הסבסוד שהוזכר, לא הופך את "קנס העצמאיים" הנ"ל, לסיבה הגיונית או הוגנת. ביטוח צריך לעלות בהתאם לסיכון שאותו אדם מהווה לחברת הביטוח. העובדה שהוא מתקזז במע"מ ובהוצאות על הכלי, לא מעלה את הסיכון שלו כלל ולא מסכנת את חברות הביטוח.

העובדה שהוא "מתקזז על ההוצאות" לא בא על חשבון איש. לא על חשבון נהגי המכוניות המסבסדים ובטח לא על חשבון שאר הרוכבים השכירים שמשלמים את מלוא ערכה של הפוליסה ואינם מזדכים על הוצאות.

אותם נהגים מסבסדים את הרוכבים, ללא קשר לעיסוקם, מאחר והנתונים הראו בזמנו למשרד האוצר כי רוב תאונות רכב-אופנוע הם באשמת נהגי המכוניות. וזאת עוד לפני ההתעלמות מ-2 נקודות חשובות נוספות שמצדיקות הסבסוד: 1. יותר רוכבים על הכביש מעניקים פחות בזבוז שעות עבודה למשק באמצעות חיסכון בעומסי תנועה. 2. פרמית הביטוח של נהגי המכוניות אינה מכסה כיום את הנזק שגורמת מכונית נוספת על הכביש, או בשפה כלכלית, את הנזק השולי שגורמת אותה מכונית. (כדי לא לסטות מנושא הטור, קראו כאן להבהרת הסעיף המדובר).

עוולה וביזיון

העובדה שרוכב מסוים זכאי לקזז הוצאותיו בשל תחום עיסוקו, היא עניין שנובע מתוך תקנה של רשויות המס ולא של חברות הביטוח. הקיזוז שאותו רוכב עצמאי מבצע, לא מגיע מכיסן של חברות הביטוח כך ש-"לקנוס" את העצמאיים ובעלי העסקים (אין שום דרך לכנות את העוולה הזו), באמצעות מס עקיף בדמות ביטוח יקר יותר, הוא לא פחות מביזיון.

ועכשיו… איך מתקדמים מכאן?

ובאותו נושא

מס ביטוח חובה לאופנועים ו-50,000 רוכבים לא מבוטחים

את מי תובעים עקב פגיעה בתאונת אופנוע?

המורכב נפצע בתאונה ואין ביטוח חובה לאופנוע?

מהו חוק הפלת"ד? הסבר על ביטוח חובה לאופנועים וקטנועים בישראל

וגם

הרשמה לדף הפייסבוק של הכRובלוג

עקבו אחר האינסטגרם של הכRובלוג

הרשמה לערוץ היו טיוב של הכRובלוג

הכרובלוג – מעכשיו עם ערוץ עדכונים בטלגרם