טור שהוצל מן האודים ומן ארכיוני ההיסטוריה, על החטא הקשה והמביך שיש בעולם רכיבת אופנועי הכביש: חטא היוהרה. ג'אנגו בטור שנכתב כשנה לאחר תאונה לא קלה שעבר בשל אותו החטא בדיוק.
פורסם בפול גז ב-2004.
כתב: ג'אנגו
הדרך המוכרת לצומת נחשון חולפת ביעף. שלושה שבועות לא ישבתי באוכף, אבל אני לא מניד עפעף כשאני סוחט מצערת.
קדימה הסתער, תנועה ואש, אותנו חינכו לתפעל הכל בתנועה…
מעבד הנתונים שבקסדה ממיין מחשבות לקראת הטור הבא. משהו מתגבש בי בנוגע לזיקה שבין רכיבה ומזג אויר.
15:45. לא מאחרים לא.א. האיום, והשעה דוחק.
*
"י-ם כאן 8, פצוע בינוני ,פציעת גפיים, בדרך לקפלן, עבור."
*
רק אלוהים יודע
15:55, אנחנו כבר אחרי תדלוק. "החלטתי", אני אומר לא.א. האיום, אני חוזר מחו"ל עם חליפה. הגיע הזמן לרכב כמו בן אדם.
מזג האויר נפלא, הכבישים של ערב שישי מתרוקנים אט אט, אני שש אלי קרב.
הזנב המחודד של ה-R1 שלפני, כמו נשאב במהירות אל תוך הישורת שביציאה מתחנת הדלק. כדי לצמצם טווח, אני נאלץ לבעוט למטה ברגל שמאל, ובמקביל מפרק ימין עושה את שלו.
סססמממממאאאק. רק אלוהים יודע מה א.א. שתל בתוך ה-R1 הזה.
*
למה תמיד אני מקלל כשברור לי שהמצב אבוד?! כאילו ובכלות הקיצין מותר לנבל את הפה, לא נותר כבר מה להפסיד. מושא הקללות הוא אני, אלא מה? כעס עצמי עצום מתפוצץ בשלל קללות בערבית עממית. עממית ביותר.
אינעל רבק, העקומה הזו הדוקה!
אני מאבד את הפרונט.
נוגע בבלם הקדמי ורק מחמיר את המצב.
אף אחד כבר לא יצטרך להסביר לי יותר מה זה Low Side.
הקללות נפסקות באחת, כשכאב עז מבליח כברק בעת שכתף שמאל מנגחת את מעקה הבטיחות.
אויר לפה דחוף בבקשה!! הלו!? מישהו ? איפה הוא נעלם כשכל כך צריכים אותו!
עוצמת המכה רוקנה כל שארית של חמצן מגופי. אני מרגיע את עצמי ואט אט הריאות מתמלאות.
וואו, דווקא יפים השמים של תחילת ספטמבר. איך לא שמתי לב לזה עד היום?
*
זו לא פעם ראשונה שאני קרוב אליו. כבר כמעט ונצטלבו דרכינו בעבר מספר פעמים. גם הפעם אני חש אותו קרוב. קרוב יותר מאי פעם.
מרחוק ראיתי אותו בעבר כצללית מטושטשת. הפעם הוא כבר יותר ברור. הנשימה הקרה מורגשת וצל החרמש שבידו נישא מעל.
קרוב, כמעט קרוב מדי.
יד נעלמה הביאה לכך שהפגישה ביננו לא יצאה אל הפועל. לא היום. עוד נפגש.
אף אחד לא נמלט ולא ימלט מפגישה איתו.
*
בים הכאב והאדרנלין אני מוצא גם אי של הלקאה עצמית: "אדיוט, אתה פשוט אדיוט. דפקת לעצמך נסיעת עבודה חשובה לחו"ל, אותה הכנת חודשים!"
רכבים עוצרים, ואנשים מתגלים בתפארתם. להזמין לך מד"א? (לא, מה פתאום, אני עושה ג'וגינג הביתה). רוצה כוס מים? שטוף פנים אחי.
עלמת חן מופיעה לי לפתע ממעל. שיווואו אתה יודע רק אתמול הרכיבו אותי על נינג'ה! זה מה זה כיף אבל מה זה מסוכן! אתם האופנוענים חייבים להזהר.
עוד לא הורדתי קסדה. אני מבצע סקירת מלאי. ברור לי שרגל שמאל בצרות. אני מבקש מהאנשים שיעזרו לי להתרומם קצת.
אה?! לא זכרתי שיש לי בור לגוגואים ברגל! מי החצוף שמילא אותו באבנים?
האופנוע זרוק בנתיב הנגדי לאחר שניתז ממעקה הבטיחות, אני מעיף בו מבט ועכשיו באמת הכל נצבע בשחור. אלוהים, למה זה מגיע לו?
איסוף הנתונים הושלם, אני נשכב וחוזר לחיקו החמים של האספלט.
*
"…עמד והתקין דידאלוס שני זוגות כנפיים. לפני שהמריאו הזהיר דידאלוס את בנו, כי עליו לשמור כל הזמן ולא לחרוג ומשביל הביניים מעל פני הים.
אם אך יגביה טוס, ימיס השמש את הדבק והכנפיים יפלו מטה… נשתכר העלם מתחושת הכוח החדש והמופלא הזה המפעם בו. עליז ומתרונן התנשא אל על ולא נתן דעתו לאזהרות… מייד נשרו כנפיו והוא נפל לתוך הים. המים כיסו את גופו."
אובידיוס
*
הראש המקובע ממקד את המבט בלבן לבן הזה של תקרת האמבולנס. ואז הלבן נשטף בים של כוכבים, ואני שומע את עצמי נוהם.
"סליחה" אומר נהג האמבולנס, "הייתי חייב לשפוך לך לפציעה חומר חיטוי". שפוך חמתך חביבי , שפוך.רק תגיד לפני זה!
הסלולרי ננעץ ברווח שבין הראש לקיבוע. גברת ג'נגו מקבלת עדכון. היא לא אומרת הרבה, היא לא צריכה. לשתיקה שלה יש מומנט של מוביל טנקים.
אני מרשה לעצמי לאגור כוחות. הסירנה לא מפריעה לי לנמנם עד שהחובש שיושב עימי מאחור נזעק: "אסור להרדם!". הוא מורה ואני משתדל לציית.
בחדר המיון של קפלן יש לאורטופד תובנה מזהירה והוא נדיב דיו כדי לשתף אותי בה. "יש לך ברגל פצע גדולה", הוא מכריז.
ברור לי שאני בידיים טובות, רק אם לא אכפת לך, שחרר אותי מהקיבוע הזה, דה?
*
ד"ר לי הוא המנתח שלי להערב. אום ג'נגו שהתיצבה לקרב, מגלה מוטרדות מזה שהוא רק מתמחה. לי הוא דווקא נראה בחור נחמד. אחרי שלוש שעות ברור כבר שהסיוט רק בתחילתו. לא פחות משבוע אשפוז מציינים הרופאים. הערכת מצב מהירה ,וההחלטה נופלת.
כלאחר כבוד, הג'נגו (מינוס 300 גרם שחסרים ברגל שמאל) משונע לתל השומר.
*
החטא ועונשו
הו היבריס ארור.
מי אתה חושב שאתה לעזאזל?!
מנסה לזנב בא.א. האיום חמוש ב-R1 איום?! (לא שזה משנה על מה הוא רוכב. גם על קימקו המצב לא היה שונה משמעותית).
העיתוי לא בשל לקבלת החלטות. הצהרות בומבסטיות לא יהיו כאן.
תודה לחברי שואב האבק שהשקיע זמן פרונטלי יקר מול מיטת חוליי בנסיון להעבירני על דתי אל השטח. תודה, אבל לא תודה.
תודה לעומרק'ה שהציע לי לעבור ל-EN מבטיח שלא לחשוב על זה.
אין לי כוונות להצטרף לבכירי הסופרמוטו. אדם בגילי רצוי שידע מה הוא רוצה לעשות אחרי הצבא. אני נשאר בכביש. אני נשאר במשחק.
בתודעתי נצרב בברזל מלובן מתובל ביסורים, עקרון אחד ברור: במשחק שבו לא לוקחים שבויים, אין מקום למהלכים לא מבוקרים. שחקן אימפולסיבי, חי על זמן שאול. החטא כולל עונשו בחובו.
ג'אנגו
תל השומר ספטמבר 2003.
*
תודה עצומה לחבורת הזקיפים שלא נמה על משמרתה.
עוד טורים של ג'אנגו:
העונג הבא? להחליף אופנוע כביש לאופנוע שטח
אופנוע הוא כלי רכב מסוכן. ואם זה לא היה מסוכן, לא היינו כאן
פעם חיינו באמת – על הקשר בין אופנועים לאדם הקדמון
יו"ר מועדון האופנועים: ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא עושים כלום נגד המצב
תודה על החייאת הטור מן המתים, נהנתי לקרוא כל פסקה