אצל רוכבי אופנועי שטח, בניגוד לקורה בכביש, יש יחס הפוך בין זמן הרכיבה שהם מבלים על מושב או רגליות האופנוע, לבין הזמן שבו הם קולדים מול מסך המחשב או הסלולארי, את יגונם. שי לוי בטקסט קצר שחותך באיבחת משפט אחד ומסכם, את כל המלל שבעניין. לגזור ולשמור לטובת הדיונים המתישים העתידים לבוא.
כתב: שי לוי
יש שלוש מחלות נפוצות בקהילת האונליין של אופנועי השטח:
1 שידרוגיטיס: צורך עז להחליף את האופנוע שיש לך שמופיע בערך רבע שעה אחרי שקנית אופנוע חדש, במחשבה שההחלפה תשנה לך את חוויית הרכיבה לחלוטין.
2- בולמיה הידראולית: עיסוק בלתי פוסק וכפייתי בצינורות בולם, (שמזכירה קצת אוננות כפייתית) מתוך מחשבה שזה יהפוך אותך לרייסר מינימום ג'ארויס.
3- תחזוקיטיס מוגזמיטיס: היסטריה מכאנית ותחזוקת יתר לאופנועים תקינים לחלוטין, שאחת מתופעות הלוואי שלה היא החלפת בוכנה כל שעה וחצי של רכיבה מהפחד שהבוכנה תתפורר במנוע.
רוכבי אופנועי שטח שיכלו ליישב את מאדים
אני כבר לא מדבר בכלל על דיוני צמיגים אינסופיים ודיוני "איזה אופנוע הכי עדיף" שאם היו רותמים את שנות החיים שהושקעו במצטבר באותן שאלות בדיוק היה אפשר למצוא תרופה לסרטן וליישב את המאדים.
רוצים לשמוע את האמת הבלתי נעימה?
זה פשוט לא משנה.
העוצמה של העיסוק בזה ביחס לתרומה של כל זה לחוויית הרכיבה היא שולית.
ובאותו נושא
רוכב בשטח רק בסוף השבוע? כך לא תאשפז את עצמך
השאר תגובה