לדעתו של יורם לביא, סוף סוף הוצג אופנוע שיכול לחולל מהפכה אמיתית בקטגוריית אופנועי האדוונצ’ר הבינוניים. דעה אישית מרוכב וותיק שמצויד בניסיון ועובדות כדי להראות לכם את הדגם החדש מספרד בהקשר הרחב של הקטגוריה כולה.
כתב יורם לביא
פעם היו אופנועים דו שימושיים: סוזוקי DR600, הונדה XL ודומיהם. אלו היו אופנועי טיולים מצוינים לתקופתם. ואז הגיע מרוץ ראלי הפאריז- דקאר עם אבק הכוכבים, תהילת המנצחים וגבורת הרייסרים שעלו על הפודיום עם אופנועים שבבסיס הרחוק שלהם, היו דומים לאותם דו שימושיים. רק שהיו מצויד במכלי דלק גדולים, מעט פיירינג ומשקף גבוה. כך בעצם ומאוד בכלליות, נולדה קטגוריית האדוונצ’ר. בפועל, אלו היו אופנועים דו שימושיים משודרגים: קצת יותר נוחים, עם מיגון רוח ראוי, וטווח רכיבה גדול יותר.
על אחד מהם, ימאהה טנרה 600, רכבתי חמישה חודשים באוסטרליה לאורך 23,000 קילומטרים, חלק גדול מהם בשטח. החוויה הזו השאירה אחריה זיכרונות עמוקים ונהדרים.
האדוונצ'רים הבינוניים כיום
נזנק שניים-שלושה עשורים קדימה והגענו לעשור הנוכחי. קטגוריית האדוונצ’ר פורחת כמו שמעולם לא פרחה. עשרות דגמים לבחירת הרוכבים כשכל היצרנים משחקים במשחק הזה.
אבל פה הבעיה לדעתי. קשה לברור מתוכם את אלו שאכן משמרים את רוח הדו"שים המקורית. בטח שלא את רוח הדאקאר או אופנוע מרוץ שראוי לשמו. רבים מהאופנועים האלו יכולים להיכנס לשטח, אבל הנפילה שתגיע, במוקדם או במאוחר, תהיה יקרה וכואבת. האופנועים האלו גדולים, כבדים, יקרים לרכישה ולתחזוקה, ואופנוע אדוונצ’ר שחוזר משטח אמיתי מגיע גם עם ירידת ערך משמעותית.
יש אלטרנטיבות לפתרון?
האלטרנטיבות הקיימות לא באמת פותרות את זה. אופנוע 450 טווין במשקל 175 קילו מתקשה בכביש מהיר לייצר קצב סביר לאורך זמן שיכול להחשיבו כבעל פוטנציאל לתיור ארוך טווח ובשל המשקל, הוא יתקשה גם בשטח. KTM 890ADV למשל, כבר חוצה את רף 200 הקילו. הוא מצויד במנוע חזק מאוד, אבל גם בהרבה אלקטרוניקה. לא בטוח שהשניים האלו נדרשים לרכיבת שטח של ממש. ובטח שלא לטיולים חוצי יבשות (או אוסטרליה) שם יש חשיבות גבוהה לאמינות ועמידות. לפשטות ולקלות רכיבה ואחזקה.
לא משנה אם זהו אופנוע אדוונצ’ר הודי עם מנוע 300 סמ"ק ומשקל 180 קילו, או אדוונצ’ר יפני עם מהלך מתלים של 170 מ”מ, בעיני, אלו פשרות שקשה לחיות איתן במסעות אמיתיים. בטח שלא בטיולי שטח קצרים. אפשרי? כן, בהחלט. מהנה? פחות.
טרפה את הקלפים
והשנה, בלי התרעה מוקדמת, חברה ספרדית קטנה בשם רייחו חזרה לשורשים וטרפה את הקלפים. כך נולד ה-Rieju 307 Rally Adventure.
ממה מורכבת החבילה שלו שמייחדת אותו לעומת עדר השמנמנים והחזקים שבקטגוריה?
מנוע 300 סמ”ק מוכח ואמין, בהספק של 33 כ”ס.
משקל של 132 קילו.
מיכל דלק בנפח 21 ליטר, עשוי פלסטיק עמיד.
טווח רכיבה שמגיע עד כ-500 ק”מ, בזכות השילוב בין המיכל הגדול והמנוע הצנוע.
מחיר נגיש במיוחד באירופה: 4,600 אירו לגרסה הרגילה ו-4,900 לגרסה הקרבית.
לגרסה הקרבית מצטרפים צמיגי Michelin Tracker, מגן מנוע מאלומיניום וצבע אדום (צבע שלדעתי בהכרח מוסיף לו כמה קמ"שים במהירות הסופית)
צלילה לענייני תקינה
שואלים למה רק 33 כוחות סוס? תאשימו את הרגולציה האירופית. אם יצרן רוצה שאופנוע ייכנס לתוך תקנת רישוי A2 (שבישראל נקראת A1), הוא לא רק חייב להגביל את ההספק, אלא גם לשמור על יחס מינימלי בין הספק למשקל. המשמעות בפועל: אופנועים עם 47 כ"ס חייבים לשקול לפחות 175 ק"ג. לכן, אם אתה רוצה לבנות אדוונצ'ר קל-משקל באמת, אתה חייב גם להספק מוגבל. רייחו הלכה עד הסוף עם זה – 33 כ"ס על 132 ק"ג, בדיוק לפי הספר.
נכון, 33 כ"ס זה לא הרבה. אבל ההספק הזה דווקא מכובד מאוד למנוע 300 מתון. לצורך השוואה: מדובר בכ-17% יותר מהמנוע של ה-Honda CRF300L, שנחשב לסטנדרט של אמינות ועמידות.
ובנוסף, למי שזה לא מספיק, רייחו מציעה קיט ראלי. שינוי תוכנת ניהול מנוע, אגזוז פתוח יותר, בלי לפגוע באמינות . והתוצאה: תוספת של 4-5 כ"ס. כלומר, קרוב ל-40 כ"ס על אותו משקל בסיס.
קומבינות
זאת ועוד, הרי אנחנו רואים שוב ושוב יצרנים, קטנים וגדולים, שעושים כל מיני קומבינות כדי לעבור ולדלג מעל תקנות ה-Euro 5+. מערכות שנחנקות במבחני תקינה ואז משתחררות במוסך, קיצורי דרך "חוקיים למחצה" שכולם מעלימים מהם עין.
אז למה לא לעשות אותו הדבר עם המשקל?
רוצים לעמוד בדרישה רגולטורית ל-123 ק"ג? תוסיפו מגן מנוע ברזל ששוקל 15 קילו, חלקי פלסטיק מיותרים, אביזרים שמתפרקים בדקה. כך עונים לדרישה, ומוסרים את הכלי ללקוח כמו שצריך.
אלא שנראה שבמקרים רבים זו לא מגבלה אלא בחירה. לבנות אופנוע כבד זה פשוט יותר, וזול יותר. לרוב, זה כל הסיפור.
למה הרייחו 307 Rally Adventure הזה כל כך חשוב?
הסיבה הראשונה היא המחיר. הרייאחו 307 נכנס לטריטוריה שבה עד היום שלטו בעיקר אופנועים סיניים, ונותן להם תחרות אמיתית. נכון, חלק מהייצור שלו נעשה גם הוא בסין, אבל לפי מבחנים וסקירות, האופנוע בנוי נכון, עם אופי ותפיסה ספרדית שמחוברת לספורט מוטורי. זו דוגמה ליצרן אירופאי שמצא דרך להתמודד עם הסינים מבלי לוותר על זהות.
הסיבה השנייה היא החזרה לאדוונצ’ר אמיתי. משקל שמאפשר להיכנס לשטח בלי לחשב חילוץ, מיכל שמאפשר יומיים של רכיבה רצופה, יכולת להשתתף בראלי בקטגוריה הקטנה, ותחושת חופש בבחירת הדרך. בדיוק אותו עיקרון שעליו דובר בעבר בהקשר של מטיילים וקלות משקל.
יש סרטונים שממחישים את זה: שני ספרדים שרכבו מספרד, חצו כמעט את כל אירופה, ונכנסו ישירות להתחרות ב-Hellas Rally ביוון, שם סיימו בכבוד. סרטון אחר מתעד מסע למרוקו. אחרים מציגים השתתפות בתחרויות.
וכפי שכל רוכב שכבר צבר קילומטר או שניים בשטח יודע, שכוח מנוע גדול הוא לרוב (לא תמיד), יותר מגבלה ברכיבת שטח מאשר יתרון.
מספרד ועד Hellas Rally
צריך להמתין
באופן אישי ועבורי, זהו אופנוע שהייתי שמח לקחת שוב לאוסטרליה. לרכוב עליו מפורטוגל למרוקו וחזרה, ואולי אפילו לצאת איתו ל-TET הספרדי-פורטוגלי.
רק שצריך להמתין. הביקוש גבוה, כל סדרת הייצור הראשונה נמכרה מראש ותימסר בחודש הבא. הסדרה הבאה צפויה רק במרץ 2026.
מי בא איתי לטייל?
ובאותו נושא:
הם לא קונים את הסיפור: הם קונים את הכלים
אדוונצ'ר סיני עם כינור גדול: הושק ה-CFMOTO 1000MT-X במילאנו