* אתמול (שישי, ה-20.1.07), הגעתי ל"מפגש המחאה" שארגן כנגד עליית מחירי ביטוח החובה לדו גלגליים, אתר המחאה הדיגיטלי "נזק".
במילה אחת, אכזבה.
וביותר ממילה אחת?
א. האירוע היה אכן מפגש, אך לא היה שום אלמנט של מחאה. מדבקות "די לרכב על הרוכבים" אפשר לקבל בכל בית עסק בתחום האופנועים.
ב. הרוכבים הישראליים הוכיחו חוסר אונות: כשמדובר על "מפגש", עם מזג האוויר טוב, שעה נוחה ומדובר על יום שישי (לרובם – לא יום עבודה), אז קל ונחמד להגיע, לראות ולהראות. כשאחד מהאלמנטים הללו לא מתקיים, מיוצגת המחאה על ידי 10-20 פעילים ולא יותר.
ג. אי אפשר לנהל קמפיין אינטנסיבי באינטרנט הישראלי (כדי לסמן "וי" נוסף ליכולות האתר בארגון מחאה?), לשאוף לכמות מקסימלית של רוכבים, ולא לדאוג מראש לעוזרים שידאגו לסדר מינימלי: הבלגן חגג. בנס לא קרתה שם תאונה כשרוכבים החלו לנוע זה מול זה בחוסר סדר משווע, בנס אף אחד לא החליק במפגן דאווין מול ניידות המשטרה שנכחו במקום, ובנס לא הפכה הרכיבה הספונטנית אל ביתו של שר האוצר (ברמת אביב ג'), לידיעה בעיתון על תאונות ופצועים.
ד. קמפיין אינטרנטי בתחום זה, לא מספיק. עובדה היא שרוב המתייצבים באירוע היו בעלי אופנועים (שחלקם בשוק הישראלי הוא פחות מ-10 אחוזים), ומעט מאוד מהנוכחים היו בעלי קטנועים. עובדה ידועה היא שבעלי האופנועים מעורבים יותר ומתעניינים יותר. הם קוראים אתרי חדשות, פעילים בפורומים ובעיקר עוקבים אחרי הענף מקרוב. מן הסתם, הם נחשפו הרבה יותר לפרסומים על "מפגש המחאה", מאשר רוכבי הקטנועים. זאת ועוד, הרי ש"מפגש" שכזה הוא הזדמנות לראות, להראות ולהשוויץ באופנוע…
ה. המפגש ארך כשעה-שעה וחצי (אני הבנתי שהוא יהיה ארוך יותר), והסתיים כשיצאו הרוכבים (שוב, ללא תכנון מוקדם), אל ביתו של שר האוצר. התרכזות מול ביתו הפרטי של איש ציבור, אסורה על פי חוק. גם ההתקבצות הזו, ללא תיאום מוקדם עם המשטרה, אסורה.
יש עוד תקלות מבצעיות ותכנוניות שצרמו לעין המבקר באירוע – אך אלו העיקריות. כולי תקווה שבפעם הבאה תאורגן המחאה בשיתוף עם וועד הפעולה למלחמה במחירי הביטוח, ולא במקביל אליו.
השאר תגובה