כנראה שהחום כבד מנע ממני להתפנק בשינה ארוכה. כשפקחתי עיניים אתמול בבוקר, הראה השעון 05:30, וגיליתי שעברתי למצב של ערנות מלאה.
מכין קפה, פותח מחשב וגולש בפורומים. בשעה 09:00 מתוכננת לי רכיבת מבחן עם לקוח פוטנציאלי שהוא גם חבר. הרבה זמן יש לשרוף עד השעה היעודה. לפתע, הודעה בקומונה סגורה ב"תפוז", לוכדת את עיני: מתארגנת קבוצה לרכיבה בשעה 07:00 ממצפה מודיעין שעל כביש 443. הו! הנה דרך מעולה "להעביר את הזמן" עד לשעה היעודה.
טס להתלבש על ציוד רכיבה וב-06:30 אני מסיים לערות 7 ליטרים של דלק ושמן לתוך מיכל ה-125EXC בתחנת הדלק שבעינת (ליד ראש העין). יוצא דרומה – כמעט חצי שעה של רכיבת שבילים מהירה לפניי, כדי להגיע למקום המפגש בזמן.
כשאני מגיע (בזמן!), אני מוריד את תיק השתייה מהגב ומגלה לזוועתי כי לאחר הכנסת הארנק (בתום התדלוק) , שכחתי לסגור את הכיס הייעודי. ספירת מלאי קצרה ו… 2 הסלולאריים עדיין איתי, אך הארנק איננו!
רוחי נופלת בבת אחת – אני כבר רואה איך חצי השעה שלקח לי להגיע, הופכת לשעה של רכיבה איטית מאוד לאורך אותו מסלול, תוך סריקה סזיפית של פני השטח בחיפוש אחר הארנק האבוד. והבעיה היא, שלא בטוח שזה יעבוד: מה אם הארנק התעופף מחוץ לגבולות השביל (שבמקרים מסויימים רוחבו אינו עולה על מטר)? מה אם מישהו כבר מצא אותו וחמד את המזומנים שהכיל?
טלפון לתחנת הדלק מגלה שלא משם תבוא הישועה – הארנק לא נפל אצלם מייד כשיצאתי לדרך. מתחיל לשחזר את המסלול כדי לנסות ולגלות היכן הבאמפ הראשון שהקפיץ את הארנק אל מחוץ לתיק. שיט! המסקנה היא שהבאמפ הזה מרוחק מאוד מהיכן שאני נמצא כעת…
מסרב בנימוס להצעה להתלוות אלי בחיפושים (תודה פנג!), ויוצא לדרך. בשבילים הלבנים, עליהם אמור הארנק הכהה להתבלט יותר, אני מרשה לעצמי לרכב מעט מהר יותר. אך בשבילים המסולעים והמאובקים, יורד הקצב לפחות מ-20 קמ"ש.
ליד הישוב תל חדיד (בערך 5 דקות רכיבה מהרגע שיצאתי מנקודת המפגש עם שאר הרוכבים), אני יכול לנשום לרווחה: שטרות כסף שמתגלגלים ללא הפרעה על השביל הצר, מגלים שיום הרכיבה הזה לא אבד לחלוטין כמו שחששתי. מסתבר שבזמן מעופו של הארנק, הוא נפתח וכל תכולתו התפזרה באוויר, ונחתה על הקרקע בצורה מעגלית. על האדמה במעגל קטן, שקוטרו מעט גדול ממטר, שכבו שטרות כסף, כרטיסי ביקור שונים, מסמכים ותמונות של האשה והילדה. תחושת ההקלה היא אדירה, ומוחקת לחלוטין את רגשות האשמה על השטות שבאיבוד הארנק.
דוחף את כל הניירת חזרה לארנק (בדיעבד אגלה שקברתי גם מס' עלים ועשבים בתוכו), סוגר טוב טוב את הכיס בו שוכן הארנק, וטס חזרה ליער בן שמן כדי למצוא את קבוצת הרוכבים שכבר יצאה לדרכה…
סוף טוב, הכל טוב – קבוצת הרוכבים נמצאה, לרכיבת המבחן ב-09:00 הגעתי מותש ועייף עם מיכל דלק ריק שחייב תדלוק נוסף והכי חשוב: נהנתי, מבלי שתקרית הארנק תפגע בכיף מהרכיבה…
יום טוב!
השאר תגובה