מנוע אופנוע V6 אורכי ומיוחד שיוצר במיוחד בעבור אליפות העולם במרוצי סיבולת, על ידי יצרנית אופנועים איטלקית וותיקה ומיוחדת. סיפור קטן סביב סרטון מיו-טיוב עם סאונד מנוע מצמרר.
התחילו עם מנוע סדרתי
מנוע ה-V6 של לברדה – Laverda, היה בתצורה אורכית. גל הארכובה (קראנק) במנוע היה לאורכו של האופנוע, בדומה למנועי ה-V של מוטו גוצי. היו מנועים בעלי 6 צילינדרים קודם לכן, כשהמוכר מכולם הוא בוודאי ההונדה CBX1000, והיו גם איטלקיים שעשו זאת לפניהם (בנלי), ועד היום מיוצר ההונדה גולדווינג עם מנוע בעל 6 צילינדרים בתצורת בוקסר. אבל אף אחד, לא לפני ולא אחרי לברדה, לא ייצר את מנוע ה-6 צילינדרים בתצורת V.
לברדה התחילו עם מנוע סדרתי שיועד לשימוש גם באופנוע המרוצים של החברה, אך ככל שהפיתוח התקדם והתוצאות הראו הספקים גבוהים, נזנחה המטרה שייעדה את המנוע לאופנוע סדרתי. ההתמקדות עברה לתחום המרוצים, על אף שבסיס המנוע הראשוני, נותר כשהיה.
מנוע סדרתי לאופנוע מרוצי סיבולת
המנוע היה בנפח 996 סמ"ק, עם 2 גלי זיזים עליונים שתופעלו ע"י שרשראות שדאגו לפתיחתם וסגירתם של 24 שסתומים (סה"כ 4 גלי זיזים). במרווח הגדול שהיה בין 2 שורות הצילינדרים, מוקמו קרבורטורים של ד'לורטו בתצורת Down Draft. במקור נבחנה מערכת הזרקת דלק של Lucas אך הוחלט שלא לעשות בה שימוש. המנוע קורר על ידי נוזל שזרם דרך זוג ראדיאטורים. כל אחד מהם מוקם לפני שורת צילינדרים ופגע בכך, בזוית ההיגוי שהייתה מוגבלת במיוחד.
מאחר והמחשבה העסקית מאחורי תכנונו של המנוע היה לייצרו בעבור אופנועי ספורט תיור גדולים ומהירים, מפתיע לראות את הנתונים הבאים באופנוע מרוץ: גיר בעל 5 הילוכים ארוכים, התנעה חשמלית (באופנוע מרוץ, כן? בשנות ה-70, כן?) וההנעה הסופית נעשתה באמצעות דרייב שאפט. לא הבחירות המקובלות כשיגיע הזמן להשתמש באותו המנוע על מכונות מרוץ.
בדיקות מוקדמות
בבדיקות המוקדמות לפני תחילות העונה, הפיק המנוע 120 כ"ס. לאחר מכן, גם הוציא המנוע 140 כ"ס שהושגו ב-11,400 סל"ד וכולם הופתעו. זו הייתה כבר הטריטוריה של אופנועי המרוצים באליפות העולם בסיבולת. זו גם הייתה הנקודה שבה נזנחה המחשבה העסקית סביב אופנועי התיור והחברה עברה להתמקדות באופנוע מרוצים שיעשה שימוש במנוע.
השלדה הייתה שלדת צינורות בה המנוע הרחב היה נושא עומס. מיכל השמן היה מתחת למושב הבלמים היו מתוצרת ברמבו והמתלים של מרזוקי. בולם המונושוק האחורי שהוצב שם בתחילה, גרם לעומסים גדולים מדי על הזרוע האחורית והדרייבשאפט, ולכן הוחלף בזוג בולמים בכל אחד מצידי הזנב.
כשהוצג האופנוע בתערוכת מילאנו ב-1977, גם הוצבו זוג פנסים חזקים בקדמת מסיכת החזית שלו, כדי להצביע על כוונות החברה להשתתפות במרוצי הסיבולת. האופנוע נצבע בצבע כתום עז. טרום הבחירה של KTM בצבע זה (כאן), היה הכתום לצבע אופנועי מחלקת המרוצים של לברדה והפך למזוהה עמה.
צליל מנוע ה-V6
האב טיפוס הנ"ל, האופנוע היחידי שיוצר עם מנוע זה, התחרה במרוץ 24 השעות הצרפתי, הבול ד'ור, באירוע שנערך במסלול פול ריקארד ב-1977. האופנוע רשם מהירות מדהימה לאותה תקופה, של 282 קמ"ש בישורת המסלול. מהירות זו נרשמה במהלך מקצה האימונים החופשי אך האופנוע לא הצליח לסיים את המרוץ עצמו בשל תקלות טכניות. שהרי נאמר: "כדי לסיים מרוץ ראשון, אתה קודם כל צריך לסיים…"
לברדה תכננו להתחרות עמו שוב לאחר מקצה שיפורים נרחב ב-1979, אך תקנות האליפות שונות והגבילו השתתפות של מנועי 4 צילינדרים בלבד. פרויקט ה-V6, נזנח והמנוע לא מצא דרכו אל אופנועי הייצור הסדרתי.
היחידי מסוגו
כיום נמצא האופנוע היחידי מסוגו בבעלותו של פיירו לברדה, נינו של מקים חברת המנועים לשימוש חקלאי "לברדה" שהוקמה עוד ב-1873. פיירו הוא בנו של פרנצ'סקו, שהקים את קווי היצור לכלים דו גלגליים וייצר את האופנוע הראשון של החברה ב-1949. לאחר שנתקלתי בסרטון מ-2008 של פיירו עצמו מניע את האופנוע לצד ביתו (כאן. מומלץ!), חפרתי קצת. גיליתי שהנכד, שעזב את החברה ב-1987, נחשב לאחד מהאספנים המושבעים והנלהבים ביותר של מוצרי החברה המשפחתית וידוע בעולם כמקור מידע חשוב לשאלות ותהיות סביב מנועי לברדה.
בנוסף, הניבה החפירה את הסרטון הבא, בו פיירו מניע את אופנוע ה-V6 המיוחד והיחידי, בתערוכת האופנועים הבין לאומית שנערכה בלוקסמבורג ב-2015. אני מאמין שתיהנו מהווידאו ובעיקר מהסאונד…
לברדה – סוף דבר
לברדה, בדומה ליצרניות בוטיק אחרות מתקופתה, לא הצליחה לשרוד את התחרות שהעמידו בפניה היצרניות היפניות בשנות ה-80 של המאה שעברה. אחרי קריסה אחת גדולה בתחילת שנות ה-90 ועוד אחת יותר שקטה בסופן, התפוגגה החברה לתוך אפריליה שרכשה את הזכויות על רוב סדרות המנועים ועל שם המותג ב-2001. אבל שלוש שנים מאוחר יותר ב-2004, נרכשה אפריליה בעצמה על ידי פיאג'ו, יצרנית הדו גלגלי הגדולה באירופה, וזו בחרה לעצור את קווי הייצור של לברדה ולהעמידה למכירה.
מאז ועד היום, לא נמצא קונה ללברדה. לאחר שבמשך שנים הפנה הדומיין Laverda.it את הגולשים לאתר אפריליה, החליטה פיאג'ו, בעלת השם והדומיין, להפנות את הגולשים אל הקישור לאתר המציג את היסטוריית החברה.
ובאותו נושא:
שרשרת לאופנוע – כל שרצית לדעת