ויטפילן 401 של הוסקוורנה: אפשר לברבר מילים רבות סביבו, אבל בתכל'ס? הוא אומר עלייך הרבה יותר ממה שאתה יכול לספר עליו. אם תבחר בו ושכמותו, הוא ישקף את ה"אני האמיתי" שלך יותר טוב מכל תמונה, סרטון או פוסט שתפרסם בפייסבוק. אחרי 400 קילומטרים עליו, כשרובם נעשו בכבישי הרי ירושלים והסביבה, נותר לי רק להישען לאחור וליהנות מהפסל הסביבתי שהוא.
פשוט. מתקדם. ויטפילן
ליין אופנועי הכביש של הוסקוורנה, כולל נכון לעתה 3 דגמים: דגם הסקרמבלר העירוני המתגאה בשם סווארטפילן 401 (להלן "השחור") וזוג דגמי ויטפילן לבנים בנפחים 700 ו-400 סמ"ק ("הלבנים"). כולם יחדיו משווקים תחת אותו הסלוגן שנשמע בתחילה כמנותק מעט ואולי אף מעורפל מדי "פשוט. מתקדם". אחרי שרוכבים על האופנועים האלו, דברים מתחילים ליפול למקומם והערפל מתפוגג.
פשוט – על שום מה? שהרי בתכל'ס, אין כאן מכלול טכנולוגי מדי, מתחכם מדי. אין כאן מכשור טרנדי כמו מסך TFT מרובה אינצ'ים שנראה כאילו ירד מהסמארטפון הקרוב ללבכם. אין כאן קוויק-שיפטר ומלפנים יש בעיקר פנס Led עגול וקלאסי ולוח שעונים (LCD) מעוצב היטב. אפילו מערכת ההתנעה המהירה (Easy Start) שכן נמצאת על האופנוע, והיא דווקא גימיק מגניב, בכלל לא מופיעה בפרסומים סביב האופנוע ומוצנעת היטב.
פשטות האופנוע
הרעיון, בגדול: הוא לשמור על פשטות האופנוע. הן מבחינת התחזוקה השוטפת, והן מבחינת עומס המידע (המיותר?) שזורם לרוכב. הפשטות באה לידי ביטוי גם ברכיבה עצמה – נטו אופנוע. נטו רכיבה. נטול טרנדים כאלו או אחרים.
מערכות הבטיחות (ABS ומערכת קלאץ' מחליק), עובדות ברקע ולא מתערבות או נכנסות לתמונה עד שבאמת צריך אותם, כשמצב החירום הוא אמיתי. אז מה נשאר? תחושות הרכיבה המתקבלות מהאופנועים הללו דומות עד כאב מענג, לאותן התחושות מהנות שחוו רוכבי אופנועים לפני 20-40 ו-60 שנים. מינימום טכנולוגיה ומקסימום הנעה והנאה מהרכיבה.
מיכל דלק וזנב כחלק אחד
מתקדם – על שום מה? נו באמת… אתם רציניים? האופנוע הזה יפייפה ופאקן-מדהים. מוקפד, מדויק ומעוצב למשעי. לא כולם מתחברים אליו במבט ראשון, אבל כולם מבינים שזה משהו אחר לחלוטין. נושא נפח המנוע הכביכול נמוך בעבור "מביני העניין", נעלם לחלוטין אל מול המראה שלו המהמם גם את אלו שממהרים להכריז "לא אהבתי".
האחראי העיקרי למראה הוא החלק היחיד שמהווה את מיכל הדלק ואת רוב הזנב. בלי נקודות חיבור, בלי ברגים ובלי רווחים. הויטפילן 401 כולו לבן מט שמתכנס לתוך זנב שחור מבריק. צריך לראות אותו בעיניים כדי להבין כמה מיוחד ושונה הוא.
העיצוב נשאר זהה
ה-401 ויטפילן, שהוצג לראשונה ב-2014, הצליח להישאר זהה לכל אורך תהליך הפיתוח מאז ועד היום. האופנועים שיורדים מפס הייצור, זהים באופן בלתי נתפס, לאופנוע האב-טיפוס שהוצג לפני 4 שנים. לא להאמין שכל השיגעונות של סטודיו העיצוב האוסטרי של KISKA, אשכרה עברו משלב הפנטזיה לשלב הייצור. בנובמבר 2016, כשראיתי את הגרסה הסופית לייצור בתערוכת Eicma, הבנתי שזו מהפיכה עיצובית בעולם הדו גלגלי. לא פחות.
כל ס"מ מרובע בו, מעוצב. על כל פריט וכל חלק, נראה שעבר עט המעצבים הדיגיטלי. האופנוע נראה בבת אחת כאופנוע קפה רייסר, קרבי, וותיק ומיושן ועם זאת, עתידני, מתקדם (!) וטכנולוגי וככזה, הוא סוג של רטרו נוסטלגי מגניב במיוחד. לא פלא שהיו שכינו אותו "נאו-קפה-רייסר" או "קפה רייסר חדיש".
חאלאס עם הדיבורים. איך זה הוא נוסע?
הסיפור של הויטפילן 401 הוא מחויבות.
מחויבות ללוק של "בעל הבית על הכביש" המתקבל בזכות תנוחת הרכיבה הרכונה קדימה עם ידיים שלוחות למטה ולפנים, וזוג כתפיים שמתפרסות רחב כשל בולדוג מאיים.
מחויבות לסטייל, לעיצוב ולסגנון הרכיבה שהוא בהכרח ספורטיבי יותר משל הגרסה השחורה (המצוידת בכידון גבוה המוטה אל הרוכב). סגנון ידיות הכידון הממוקמות מתחת למשולש ההיגוי העליון, יחד עם הרגליות בדיוק בזוית הנכונה, מכניס את הרוכב למוד קרב. למוד מחייב של תקיפת פניות בכביש מפותל או לפחות תקיפת עומס שורות הרכבים שמלפנים, מכל הכיוונים. למוד שאולי אינו מחייב אבל בהחלט מתבקש: של תקיפה פניות מהירה ומדויקת.
כביש מפותל? ה-401 ויטפילן זורח
ההיגוי שלו מהיר, קל וחד יותר מכל קטנוע, ובכבישי הרי ירושלים שרטטנו יחד קווי פנייה מושלמים שלא האמנתי לעיתים, שאני ביצעתי אותם. בכבישים שכאלו, בהם כוח המנוע כמעט ואינו מהווה פאקטור, נשאר רק לנצל את היכולות הדינאמיות של הכלי וכך, כפי שניתן לראות בסרטון, ניתן לשמור על קצב עם אופנועים בעלי נפח מנוע כפול ומשולש משל ה-401. משקל נמוך (148 ק"ג), בסיס גלגלים קצרצר וכידון שגורם לסנטר הרוכב להיות מעל לפתח הסוויטץ', עושים את זה. אפילו בכביש בית גוברין המהיר, שם בלט העדר הכוח במהירות של מעל 140 קמ"ש, פיצו היכולות והחבילה הכללית של האופנוע על הספק המנוע הצנוע משהו (44 כ"ס).
לסיכום – כל עוד הכביש מפותל, ההוסקוורנה זרח. וגרם לי לזרוח מאושר יחד אתו.
בלמים, מתלים, תנוחה וסרטון
באופן אישי, אני אוהב לעבוד עם האופנוע, ולא לתת לו רק לעבוד בשבילי. אולי זו מגיע מאותה סיבה שאני מעדיף תיבת הילוכים ידנית ברכב, מאשר אוטומטית. אולי זו הסיבה שאני חובב את סגנון הקפה-רייסרס ואופנועי הספורט של המאה שעברה (עוד על כך, כאן). ה-401 ויטפילן הלבן נגע לי בדיוק הנקודות האלו בכבישי נס הרים. שם, הוא דרש את המחויבות שלי על המושב לסגנונו הספורטיבי, ובתמורה תגמל חזרה כהוגן.
ויטפילן בעין העדשה
הבלמים, מתוצרת ByBre (של Brembo) מעולים ומלאים ברגש. המתלים (WP) הם פשרה בין הנדרש מהאופנוע ביומיום לבין היכולות שלו בכבישי רכיבות סוף השבוע וככאלו, מצאתי אותם כפשרה מצוינת. נותר רק עניין תנוחת הרכיבה הכה מחייבת שמרתיעה רבים. לטעמי – היא כלל לא בעייתית ולא מורגשת כל עוד זוכרים להדק את הרגליים סביב מיכל הדלק, כדי לא להעמיס על רצועת הכתפיים והזרועות. וכשחושבים על זה, כך צריך לרכוב על אופנוע. על כל אופנוע.
הוידאו הבא צולם מגובה הקסדה במהלך ההרצה לויטפילן 401 בהרי ירושלים, בהצטרפות לקבוצות רוכבים שונות. הוידאו הסטטי בסרטון ומהאופנוע המלווה, צולם ע"י אסף רחמים במהלך ההשקה לעיתונות הישראלית, כשהובלתי את קבוצות העיתונאים בכבישים העולים לירושלים וחזרה ממנה.
תמונות הסטילס בגלריה שלאחר הסרטון, צולמו ע"י רונן טופלברג באותה ההשקה.
ובאותו עניין:
הוסקוורנה 401 – טור דיעה