סרטון רכיבה ישראלי מקסים: אל הנורדקאפ

לרכוב לאורך 9100 קילומטרים באירופה במשך קצת יותר מחודש ולחזור עם סרטון רכיבה נפלא. מזכרת עבור הרוכב והשראה עבור כל השאר.

רכב, כתב, צילם וערך: אצ'ה

את המסע שלי עם אופנועים התחלתי כמו כולם, בילדות.

מעלעל בין דף לדף בקטלוג מוטו 95' שגנבתי מאחיי הגדולים.

כאשר ילדים "נורמטיביים" מדפדפים מיד לעמוד של הונדה בחיפושם אחר ,CBR900RR או קאווסאקי בחיפושם אחר נינג'ה ירוקה (לא אמרו לכם שנינג'ות הן שחורות?), מצאתי את עצמי מדפדף תמיד לאותם אופנועים ממרוצי הפריז-דקאר.

מי לא היה שם ברשימת החלומות? אפריקה טווין, טנרה ביחד עם אחיו הגדול וכמובן הקאג'יבה אלפנט, הרבה לפני שקופירייטרים מוצלחים מיתגו את כולם תחת השם הנוצץ – אדוונצ'ר. מילה המעוררת מיד את עולם הדמיון העשיר ומרוקנת את הארנק. בדמיוני אינני נוסע לעבודה הבוקר, אני רוכב להרפתקה. לרוב אותה הרפתקה מסתיימת בעיקר ברכיבה זהירה על השוליים בין מכוניות, קטנועים ממהרים ואופניים חשמליים אך למי אכפת?

בתוך הראש אני באותה הרפתקה. בתוך הראש אני פטרהנסל, רכוב על גבי סופר-טנרה במדבריות אפריקה. אז מה אם הנוף דומה יותר לפריז? או בעצם פתח תקווה. או בני ברק.

גוזר ושומר

בחזרה לילדות. קטלוג מוטו ושני שמות מושכים אותי יותר מכל. טנרה ואפריקה-טווין. שמות הטומנים בתוכם כל כך הרבה. אותו אזור במדבר סהרה ולעומתו יבשת אפריקה הגדולה. מתישהו ארכב על שניהם, אני אומר לעצמי תוך גזירת התמונות מתוך הקטלוג. גוזר ושומר במגירה.

השנים עוברות והרישיון לאופנוע חיכה וחיכה בתירוצים שונים ומשונים אך לבסוף הגיע. תחילה קטנוע 250 אפרורי בצבע ואפרורי באופי אך מיד אחריו הגיע הזמן לסמן וי על חלום אחד.

"שלום, אני מעוניין לקנות ימאהה טנרה 660, הנה הכסף, תודה"

צבע אפור אך נשמה צבעונית. צילינדר אחד, שני ארגזי צד, מיגון צד וגחון והנה, השבילים נפתחים לפניי. גומעים קילומטר ועוד קילומטר מתי שרק אפשר. כבישים, שבילים מהודקים ולפעמים קצת פחות מהודקים. מדי פעם נופלים בשטח, קמים וממשיכים הלאה. מישהו מדף הפרסומת של הטנרה שכח לציין עד כמה הוא כבד, במיוחד כשהוא נופל. במיוחד כשצריך להרים בשטח לבד.

יום, לילה, אביב, קיץ, סתיו, חורף, לבד או בזוג. בזוג הכי כיף. כבישי ישראל ולאחר מכן כבישים אירופאים שונים. תמיד על אדוונצ'ר, תמיד שני ארגזי צד. כמו בקטלוג מוטו.

מסמן מסלול 

טיול משפחתי למעבר סטלביו בדולומיטים האיטלקיים מביא אותי למחשבה מעמיקה יותר על יבשת האיחוד. תמיד אהבתי נקודות קיצון, מרוחקות כמה שאפשר. בדיקה קצרה בגוגל מביאה אותי להכרות עם הנקודה 'נורדקאפ'. הכי צפון שאפשר להגיע (ויש כאן קאץ'*) ביבשת אירופה. מסמן מסלול ראשוני במפה ומתחיל לתכנן.

יעברו ארבע שנים מאותה מחשבה ראשונית שהפכה למפה בטלפון ועד שאניע את האפריקה טווין המושכר במינכן, גרמניה, בדרכי אל הצפון הרחוק. בדרכי לשם עברתי בכל מזג אוויר אפשרי, שמש, גשם, סופה עם רוחות של 100 קמ"ש ועד שלג שתפס אותי בצפון הרחוק. 32 ימים ו-9100 ק"מ אחר כך אני מחזיר את האופנוע לסוכנות עם שאלה אחת.

לאן עכשיו?

סרטון רכיבה לנורדקאפ

*נורדקאפ הנקודה הצפונית ביותר באירופה שאפשר להגיע אליה ברכב.

ועוד בנושא דומה:

על רכיבה שמביאה אותך אל הקצה, ומעבר

רכיבה בכביש 10 – יש מאומה מסביב

סרטון דוקו: הטבע של הרכיבה בטבע

הרשמה לדף הפייסבוק של הכRובלוג

עקבו אחר האינסטגרם של הכRובלוג

הרשמה לערוץ היו טיוב של הכRובלוג

הכרובלוג – מעכשיו עם ערוץ עדכונים בטלגרם