בניגוד למה שרבים חושבים, מסלול מרוצים אמיתי לא מתוכנן כדי להיות למהנה לרכיבה. הוא לא העתק של כביש הרים מפותל ומגניב במיוחד. מתכנן המסלול? לא בחר לשחזר את הסיבובים והעיקולים הכי יפים שיש בכביש האהוב עליו. המסלול הוא בהחלט לא כביש שבו כיף לגלוש בין הפניות עם כוחות ג'י מפנקים ונקודות היגוי ובלימה בדיוק באיזון הנכון. ממש לא.
למעשה, מסלול מרוצים שנבנה נכון, בנוי כדי להקשות על הרוכב בו. פנייה הדוקה תגיע בסוף ישורת מהירה. פנייה אחרת תסתתר מאחורי גבעה כשאת היציאה מאותה הפנייה, ניתן לראות רק כשאתה בשיא האייפקס. מסלולים אחרים תוכננו עם רדיוס פנייה שמתהדק (או נפתח) במפתיע, ואחרים משלבים פניות הפוכות ורצופות (שיקיין) כדי לשבור לרוכב את הקצב. ההתייחסות של כל רוכב לפניות שבמסלול היא כזו שהן נועדו מלכתחילה כדי להוריד את המהירות ואת הקצב. להאט אותו בדרך לקביעת זמנים ראויים.
בראיון שנערך עם ולנטינו רוסי לפני יותר מעשור שנים, אמר האיטלקי שהדבר שהוא הכי שונא (!) במסלול המרוצים, זה את הפניות והסיבובים.
"למה?" שאל אותו המראיין המופתע.
"כי אני חייב לרכב בהן לאט יותר. אני מחפש להיות בהן כמה שפחות זמן. הן מפריעות לי לרכוב מהר יותר." ענה האלוף.
אתגר הפיצוח
ויש אתגר בלפצח את המסלול, להבין אותו ולפתור את המכשולים שהוא מציב בפנייך. האתגר הראשון הוא לזהות אותם. לא כולם ברורים ונראים לעין, והקשים ביניהם, מתגלים רק ברכיבה בפועל על גבי האספלט המתפתל. כמו חידה מסקרנת ומאתגרת, המסלול מושך אותך לצלול אל המשתנים הרבים הכלולים בו, ולסדר את הפאזל. לפצח את התשבץ שהוא כולל בחובו. והסיפוק המתקבל מפתרון השלבים השונים? פשוט אדיר.
ויש כאלו הטוענים שמסלול מרוצים הוא אלגוריה לחיים עצמם. אחד מהטוענים זאת, הוא שי לב מ"רייסטראק" שכתב: "לדעת מה מבקש ממך מסלול מרוצים, להבין למה להיות מדויק ברכיבה בו זה בעצם להיות מדויק עם עצמך. לדעת לאזן בין הרגש לבין השכל, בין האדרנלין ובין השליטה בו – אלה מאזניים שאנחנו מבלים עליהן חיים שלמים בעצם.
מסלול מרוצים הוא מיקרו קוסמוס של חיינו, אם אנחנו מאפשרים לו להיות והזמנה פתוחה לעבר היכרות מעמיקה יותר עם עצמינו." (עוד מהטוב הזה, כאן).
החוויה מפוצצת החושים הזו, שנובעת מהתמודדות עם אתגר המסלול, היא בדיוק מה שהרגשתי לפני 12 חודשים, כשחזרתי מקורס המסלול בן היומיים שעשיתי בסרס, יוון. אתם מוזמנים לקרוא על החוויה המטריפה ההיא, בדיוק פה.
ההתנסות ברכיבת על מסלול בגודל מלא, עשתה את שלה. החוויה הציפה אצלי רגשות נוסטלגיים. הציפה את הריגוש וההנאה שמילאו אותי בתקופה בה התחריתי במסלולי הסופרמוטו הראשוניים והגולמיים בישראל, בתחילת שנות ה-2000. קשה לשים על ההנאה תגית כלשהיא, לקרוא לה בשם או סתם לשים עליה את האצבע: מדובר על משהו מעורפל ואמורפי שמדמה מדיטציה וטראנס ברמה גבוהה.
רכיבת מסלול: רק שם וללא פשרות
מתוך כוונה לשחזר את ההנאה שחוויתי במסלול, אי שם במאי 2018, חזרתי מאז, מדי חודש (ובכל חודש!) לאחד מהמסלולים הזמינים לרוכבים הישראלים. עשיתי זאת בקורס רכיבה של פרו-ריידינג אבל גם בהדרכות של חן אביוב (על הקורס שלו, ניתן לקרוא כאן) שאף צילם את התמונה בראש העמוד. ולפעמים עשיתי זאת במסגרת יום מסלול כזה או אחר. מה שחשוב הוא, שבכל פעם חוויתי עוצמות גבוהות של הנאה. והיו חודשים שעשיתי זאת יותר מפעם אחת. כן, אני בהחלט מכור.
אני מאמין ששם במסלול, ורק שם, אפשר באמת להגיע לריכוז מלא, ללא פשרות, ברכיבה שהיא פשוט נטו. אני נהנה להכנס אל תוך ה-"Zone" המפורסם, אותו מונח שחוזר על עצמו בטקסטים רבים שעוסקים ברכיבה ספורטיבית במסלול. אני רואה אותו כמצב בו הריכוז ברכיבה הוא עילאי כשכל גוף הרוכב ובעיקר מוחו, מרוכז ברכיבה עצמה. 100 אחוז של נטו רכיבה. שום דבר מעבר.
אתם אולי חושבים שהייתם שם פעם, אבל אם לא ניסיתם רכיבה במסלול, הרי שבקושי טעמתם מהמצב הזה. 10 שניות ברציפות זה לא נחשב (ואל תנפנפו ברכיבת שטח. אתם צודקים). ב"זון", המוח עצמו כבוי לכל מה שלא קשור לפידבק מהמתלים, מהבלמים, מהקצב. מהאותות ששולחות העיניים, האוזניים וקצות הגפיים. המוח פעור לרווחה לקלוט הכל שקשור לתנועה המהירה המסלול, ורק אליה.
חוזר למקום בו הכל התחיל, חוזר לזירת הפשע
אם את ההתמכרות המחודשת שלי לרכיבת מסלול, התניע המסלול בסרס שביוון, רק טבעי הוא שאמשך אליו שוב, כמו יתוש אל מנורת הלילה. מתוך רצון כמה ואמיתי שלי במנה נוספת של אדרנלין מזוקק ועוצמתי. וכן, גם כדי לשפר את יכולותיי האישיות וליהנות מהשיפור, גם אם נעשה עקב לצד אגודל.
בעוד שבשנה שעברה הקורס ראה במסלול כשטח סטרילי ונוח לתרגול רכיבה, הרי שנאמר לנו במפורש שזהו לא "קורס מרוצים לרכיבת מסלול" אלא קורס ביצוע פניות. הרכיבה במסלול דאז, הייתה רק בונוס. ובאמת שהיה זה קורס נפלא ומומלץ. אבל החלטתי שאני רוצה יותר. ושאני רוצה לטעום מהדבר האמיתי שם ביוון…
אז כמו שאולי כבר הסקתם מן הכתובים, הרי שבמאי 2019 אני חוזר אל המסלול שבעיירה סרס, לקורס בן 3 ימים אצל רייסטראק הישראלית (פייסבוק).
4 ימים ביוון, מתוכם 3 על המסלול עם קורס יסודות הרכיבה הספורטיבית. נטו רכיבת מסלול כמו שהיא אמורה להיעשות: בחירת קווים, נקודת היגוי, בלימה והאצה, תרגול תנוחות רכיבה נכונות, סקירת הביצועים על גבי מסכי מחשב בפיטס ועוד ועוד… שחרור אמיתי של יכולות הרכיבה (אם יש בתוכנו כאלו), על גבי מסלול אמיתי. והכל – בעברית וברמת פינוק גבוהה מובטחת.
פייר? אני מתרגש.
רוצים להצטרף אליי? נרשמתי לקבוצת הישראליים שיוצאת ב-20 למאי. מלאו פרטים בטופס המצורף ונדבר 😊
וידאו
ועוד באותו נושא:
קורס רכיבה אישי: אחד-על-אחד במסלול
ישראלי בקורס רכיבה אמריקאי על מסלול יווני
יום מסלול עם סוזוקי GSXS 1000 בפצאל – כיף לא נורמלי